הנריק סניאלביצי התפרנס מעבודה קבועה כמורה בבתי ספר. הוא לימד ברציפות צרפתית לתלמידי תיכון בגאלאצי, פלואשטי, טרגובישטה ובוקרשט. בהיותו בגאלאצי, הנריק סאנילביצי יסד וערך את כתב העת "הזרם החדש" (Curentul Nou), סקירה ספרותית שהופיעה בין השנים 1905 ל-1906. כשהמפלגה שלו התפצלה לפלגים מתחרים, הוא וגארבט איבריילאנו עשו מאמצים לארגן מחדש את התנועה הסוציאליסטית המפוזרת. הם הקימו מועדונים ציבורים סביב אידיאלים חדשים, עם דגש על האיכרים, אידיאולוגיה שזכתה לכינוי "פופורניזם".
איבריילאנו התגורר באותה תקופה בעיר הגדולה יותר יאשי וסאנילביצי מצאה בעיר גאלאצי מיקום וקרקע פוריה יותר לפרויקטים הפופורניסטים. לדעתו, יאשי הייתה עיר של אצולה מולדבית מתפוררת ותלויה בלאומנית, בעוד שביתו המאמצת העיר גאלאצי הייתה "מצודה של דמוקרטיה אמיתית" לדבריו. במכתביו לאיבריילאנו, הנריק סניאלביצי הזמין אותו ואת התאורטיקן הפופורניסטי קונסטנטין סטרה לכתוב עבור כתב העת "הזרם החדש" וגם כתב שאינו מפחד מרדיקליזם. לדבריו "נמאס לי מהצביעות".
בנובמבר 1910 לאחר תהליך מסובך שכלל הצבעה בפרלמנט הרומני, הנריק סאנילבצי קיבל את התאזרחות הרומנית. ב-1911 נסע שוב לגרמניה ע"מ להשתתף בהרצאות נוספות באנתרופולוגיה באוניברסיטת גטינגן. עם שובו לרומניה, למרות שזכה באזרחותו, מצא סאנילביצי שאינו יכול להיכנס לאגודת הסופרים הרומנית בגלל שהייתה לה מדיניות אנטישמית. אבל התקופה הביאה הצלחה לאחים סאנילבצי האחרים. סימיון מונה פרופסור בקתדרה למתמטיקה באוניברסיטת בוקרשט, מקסימיליאן, היה חלוץ של אפידמיולוגיה חברתית במולדבה, סולומון הועסק כמאייר על ידי אגודת הסופרים והפך לנוכחות ידועה בחוג האימפרסיוניסטים של בוקרשט.
הנריק סאנילביצי היה עדיין פופורניסט פעיל בזמן מלחמת העולם הראשונה. בתקופת הנייטרליות של רומניה הוא התרכז ביצירתו הספרותית ובשנת 1916 פרסם את החיבור הביוגרפי "אייקונים חולפים" (Icoane fugare) ויצירה של ביקורת ספרות "מחקרים ביקורתיים ופילוסופיים". בין המחקרים האלה, אחד היה על היצירה בפרוזה של אמינסקו "דיוניסוס האומלל" (Sărmanul Dionis) והתחקה אחר הקשרים בין אמינסקו לבין הרומנטיקה הבינלאומית של התחילת המאה ה-19. הנריק סאנילביצי עצמו, בחוסר הצניעות אשר איפיין אותו, חשב את המסע הזה כאחד החיבורים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם. בהיותו שחצן ויהיר התחיל באותה תקופה למכור את ספריו עם חתימה מראש.
הנריק סניאלביצי לא הלך בדרכם של עמיתיו הפופורניסטים, בנושא הפוליטי הבוער ביותר באותם הימים ברומניה. הפופורניסטים היו גרמנופילים וצידדו בכניסה למלחמת העולם לצד גרמניה ואוסטרו-הונגריה. בסופו של דבר, בקיץ 1916, נחתמה בבוקרשט את הברית של רומניה עם מעצמות האנטנט והמצב הצבאי הביא לכיבוש דרום רומניה עי מעצמות המרכז. בעימותים הצבאיים האח סולומון סניאלביצי נהרג. הנריק עצמו היה אחד מבני הערובה שנלקחו עי הצבא הגרמני לאחר כיבוש בוקרשט. הוא היה אחד האסירים שנלקחו לבולגריה בשמירה חמושה, יחד עם מורים ואנשי אקדמיה אחרים הוא הוחזק במחנות ריכוז בולגריים. הוא שהה שנה שלמה בשבי. לאחר ששוחרר מהשבי, הנריק סאנילביצי חזר לבוקרשט הכבושה, וחשף את עצמו להאשמות בשיתוף פעולה, כאשר החל לכתוב עבור העיתון "האור" (Lumina) שהוציא הגרמנופיל-הפופורניסט קונסטנטין סטרה. מאמריו היו לא פוליטיים, אך התכתבויותיו באותה תקופה הראו כי הוא נוטה לכיוון המחנה של הגרמנופילים כאשר היה כבר ברור כי הצד של האנטנט הולך לנצח במלחמה.
עד כאן החלק השני בתולדות הנריק סניאלביצי
.