השנים הראשונות שלאחר מלחמת העולם הראשונה חשובות במיוחד, הן מתוך הקהילה היהודית והן מחוצה לה. דבר ראשון, מתגבשים כעת זרמים חדשים ומגמות פוליטיות יהודיות, שנקבעו הן על ידי ההתפתחויות הרומניות שלאחר המלחמה והן בהתפתחויות הבינלאומיות. השינויים הגדולים בגישה היהודית לפוליטיקה, שנוצרו ומתואמים למציאות פנימית וחיצונית החדשה, לא רק שהולידו קווי התנהלות פוליטיים שונים, אלא בסופו של דבר פיצלו את הקהילה היהודית כולה לאורך כל התקופה שבין המלחמות. דבר שני, שנת 1919 היא השנה של ועידת השלום בפריז, אירוע אשר מנקודת מבטו של המיעוט היהודי מביא עמו את האמנציפציה של היהודים ברומניה. באור זה, ניתן להגדיר את שנת 1919 כשנת הנס של ההיסטוריה היהודית המודרנית ברומניה.
לאחר 1919, מצאו עצמם יהודי הממלכה הישנה (Vechiul Regat), בגלל שנכללו בן לילה בגבולות החדשים של רומניה הגדולה, במצב שונה מהותית בהשוואה לזה שלפני המלחמה. חייהם מתפתחים כעת בהקשר המסומן בעיקר עי העובדה שלאחר האיחוד עם טרנסילבניה, בסרביה ובוקובינה, הגבולות הטריטוריאליים החדשים של רומניה כוללים שלוש קהילות יהודיות מובחנות בהחלט, אשר ביחד עולות מספרית על אלו של הממלכה הישנה.
מדובר בשלוש קהילות המובדלות בבירור לפי ההיסטוריה שלהן, לפי מידת ההשתייכות למסורת היהודית, לפי הארגון הפנימי והמעמד האזרחי, לפי המבנה הכלכלי-חברתי, לפי המעורבות הפוליטית, ולפי דרך התיחסות לתרבות ולחברה הרומנית כולה. בממלכה הישנה, ישנה קהילה קטנה יחסית במונטניה, אבל הרבה יותר פתוחה למודרניזציה, בניגוד לזאת שבמולדובה, שהיא הרבה יותר גדולה ויותר מסורתית. הקהילות של בסרביה ובוקובינה, שנוצרו שתיהן בחסות תרבות היידיש, שונות זו מזו בגלל מעמדן הקודם, יהודי בסרביה באו ממשטר רוסי מדכא עם פוגרומים, בעוד שבבוקובינה היהודים נהנו משלטון אוסטרי סובלני הרבה יותר.
טרנסילבניה בתורה מציגה מצב מורכב במיוחד, עובדה הנובעת מהבדלים בין האזוריים הפנימיים. אם בקרישנה ובמראמורש (Crișana-Maramureș) מדובר על קהילה יהודית מהסוג המזרחי, בדומה לזאת שבגליציה, בבנאט ובאזור טרנסילבניה ההיסטורית נמצאות קהילות יהודיות המשולבות בסביבה התרבותית ההונגרית או הגרמנית, אשר בערים בודדות אף הוטמעו לחלוטין.
ההתפתחות של יהדות רומניה מצביעה על כך שהגורל הושפע במידה ניכרת גם מהמהפכה הבולשביקית וגם ממלחמת האזרחים הרוסית, עם השלכות קצרות וארוכות טווח, וכן מהצהרת בלפור, משנת 1918, לגבי הבית הלאומי היהודי בפלסטין, אירוע שמקדם חזק את התנועה הציונית ברומניה. צירוף המקרים הכמעט סמלי בין שני האירועים מתרחש ע"מ להדגיש את האפשרויות החדשות שעמדו בפני יהודי רומניה.
מכיוון שמדובר עדיין בשנת 1919, חובה להתיחס גם למעמדה המשפטי של היהדות הרומנית. ממלכת רומניה הגדולה אשר סופית, לפחות מבחינה תיאורטית, בוועידת השלום בפריז חתמה ב-9 לדצמבר 1919 על חוזה המיעוטים והסכימה, באופן קולקטיבי, להעניק אזרחות רומנית, ללא כל פורמליות, לכל התושבים היהודים שלא החזיקו באזרחות אחרת. יחד עם זאת, נקבע כי הדת וההשתיכות האתנית לא יכולים להוות מכשול בקבלת זכויות אזרחיות, פוליטיות וכלכליות. גם הזכות לשימוש בשפת האם בפולחן ובתחום הדתי היא אבסולוטית.
עד כאן פרק הראשון בניתוח הקצר של התפתחות החברה היהודית ברומניה בתקופה שבין מלחמות העולם.