רק בתקופה בין השנים 1922-1926 ניתן להזכיר פעילות פרלמנטרית יהודית אמיתית. הסנאטורים היהודים, ללא קשר לשיוך הפוליטי שלהם, יוצרים חזית משותפת ועוסקים בדיונים הפרלמנטריים של התקופה הקשורים להגנה על האינטרסים של השותפים הדתיים שלהם. כמו כן כעת, מתקיים הסכם הבחירות הראשון שנחתם בין "איחוד היהודים הרומנים" (Uniunea Evreilor Români) למפלגת האיכרים (Partidul Național Țărănesc) , ולאחריו נכנס לפרלמנט הנציג הרשמי הראשון של האוכלוסייה היהודית, בדמותו של אדולף שטרן. בשנת 1919, יהודי הממלכה הישנה נהנו מנוכחות של ארגון איחוד יהודי האדמה ( UEP Uniunea Evreilor Pământeni) , יוזמה פוליטית השייכת לשנת 1910, בעלת חשיבות מיוחדת לטווח הארוך, בראשות אדולף שטרן ולאחר מכן בראשות וילהלם פילדרמן (אישיות יהודית ממעלה ראשונה אשר כתבתי עליו מאמר ברובריקה זאת בפברואר 2020 ) , שהייתה לו מטרה נכונה להאסוף ולאחד את כל היהודים סביב קבלת שוויון זכויות ואזרחות רומנית.
לאחר ארגון מחדש ב-1923, ה-UEP, שהפך לאיחוד יהודי רומניה (Uniunea Evreilor Români UER), אימץ מעמד של ארגון מעל כל אינטרס מפלגתי, שכל היהודים, ללא קשר לאמונותיהם הפוליטיות, היו אמורים לתמוך כדי להשיג אמנציפציה אמיתית ומוחלטת. צרכי הרגע דרשו, מעל הכל, השגה יעילה של זכויות עבור היהודים, על ידי פיקוח על יישום הוראות חוקת 1923 ומאבק באנטישמיות, במיוחד באנטישמיות הרשמית.
בחזונו של וילהלם פילדרמן, המנהיג של הפוליטיקה של היהודים, הרוח הנאורה, ליברלית וחילונית היו יהודי רומניה אמורים להשתלב בחיים החברתיים והפוליטיים של המדינה, ובכך להפוך לאזרחים נאמנים של מדינה דמוקרטית. רומניה ודמוקרטיה, היו סימביוזה אשר פילדרמן קיווה, תבטיח את שמירת הזכויות שהושגו. עבור המנהיג היהודי לזהות היהודית היה תוכן חילוני והסכים לרכישת ידע מסוים בהיסטוריה, שפה ותרבות יהודית, אך סירב מכל וכל לרעיון הבידוד התרבותי, ואף פחות מכך, הפוליטי.
פילדרמן לא הציע התבוללות, אלא הסתגלות, שאינה שוללת את שמירת הזהות הלאומית היהודית. לשילוב טוב ומהיר יותר של היהודים בחברה הרומנית, חזה וילהלם פילדרמן השגת התקרבות בין היהודים לרומניים, שתועיל לשני הצדדים אשר אמורה להתממש על בסיס שני עקרונות, השמירה בתוך ה"רומניות" של "אישיות יהודית אתנית" וההצגה האובייקטיבית ביותר של ההיסטוריה והתרבות היהודית בכל החינוך הרומני. בנוגע לאנטישמיות, הברית עם כוחות פרוגרסיביים רומניים המוכנים להבטיח הגנה על האינטרסים היהודיים נחשבה עי פילדרמן כאחד מעקרונות היסוד של הטקטיקות להילחם בתופעה זאת. אותו רעיון היה גם הבסיס לאסטרטגיית הבחירות של איחוד יהודי רומניה, דהיינו כריתת הסכמי בחירות עם אותן מפלגות פוליטיות שהיו מוכנות לכלול, מתוך שכנוע או מסיבות אלקטורליות, את דרישות האיחוד.
בצד השני של המתרס, הייתה האלטרנטיבה הלאומית-ציונית, שדמותה הסמלית הייתה אברהם לייב זיסו (גם אישיות יהודית ממעלה ראשונה אשר כתבתי עליו מאמר ברובריקה זאת בינואר 2020), שנוצרה בהשפעת דור האינטלקטואלים היהודים שצמחו בתחילת המאה בגרמניה, שהיו נגד דור ההתבוללות של הוריהם, בעד הרעיון של התקומה הלאומית והדתית דרך החזרה למקורות של היהדות באמצעות הציונות. חסיד מושבע של איחוד הרעיון של הלאומיות היהודית מהפזורה עם הציונות הפלסטינית, זיסו היה זה שפתח דרך חדשה בחייהם של יהודי רומניה עם הקמת העיתון היהודי הלאומי "הגאולה" (Mântuirea) ב-1919, אשר בו בפעם הראשונה, עבור יהודי רומניה נדרש הסטטוס של מיעוט לאומי.
עד כאן פרק השני בניתוח הקצר של התפתחות החברה היהודית ברומניה בתקופה שבין מלחמות העולם
.