שיעור ההיסטוריה אחרת נמשך
המכון הלאומי לחקר השואה ברומניה "אלי ויזל" חידש באתרו את סדרת סיפורי החיים מהשואה, "שיעור היסטוריה אחרת". הסדרה המשיכה בפרסום חומר על יהודים בדרום בוקובינה וגירושם לטרנסניסטריה.
Marco M Katz (מרקו מ כץ), 03.10.2020, 20:04
המכון הלאומי לחקר השואה ברומניה "אלי ויזל" חידש באתרו את סדרת סיפורי החיים מהשואה, "שיעור היסטוריה אחרת". הסדרה המשיכה בפרסום חומר על יהודים בדרום בוקובינה וגירושם לטרנסניסטריה.
המכון מציג את סיפורה של מרים קורבר-ברקוביצי, ניצולת הגירושים לטרנסניסטריה, ילידת 1923 מקמפולונג, מחוז סוצאבה, צפון רומניה.
בין ספטמבר 1940 לסתיו 1941, כמו כל היהודים שחיו בשטח שתחת שליטת רומניה, נאלץ מי שנמצא בקמפולונג לציית לתקנות האנטישמיות: הרישיונות המסחריים שלהם נשללים, הודחו מהצבא, מהחינוך, ביצעו עבודות כפייה, ונכסיהם הוחרמו. היהודים , מקמפולונג ומסביבתה, 6118 במספרם, גורשו ב- 12 באוקטובר 1941. המגורשים הוכנסו לעגלות בקר, כשבכל עגלה נדחסו 60 עד 70 אנשים, והובלו ליעד לא ידוע. ב- 16 באוקטובר הם חצו את הגדה המזרחית של דניסטר והגיעו למוגילב, כיום באוקראינה. המסע שלהם המשיך לגטאות ביישובים שונים של המחוז: Șargorod, Copaigorod, Djurin, Murafa.
מכיוון ששני הסבים היו חלשים מאוד, משפחת קורבר החליטה להשאיר אותם במקלט לקשישים שהוקם במוגילב. . שאר בני המשפחה עברו לגטו DJURIN. כדי לשרוד הם עבדו, מכרו בגדים וחפצים אחרים שהובאו מהארץ או גנבו. הם סבלו בהפטיטיס ובטיפוס. רק פעם אחת הגיע אליהם כסף שנשלח על ידי קרובי משפחה שנותרו בארץ, אך גם אז קיבלו חלק קטן מהסכום שנשלח.
הזיכרון הכואב ביותר של מרים קשור לאובדן סבה וסבתה. שניהם נפטרו בינואר 1942, שלושה חודשים לאחר שהגיעו לטרנסניסטריה. מרים איבדה גם דודה, בת דודה ובתה של דודתה, בת השנתיים. באפריל 1944, לאחר שחרור הגטו על ידי הצבא הסובייטי, מרים הלכה הביתה עם 9 אנשים. אמה ואחותה, סילביה נשארו מאחור כדי לחכות לשובו של אביהם.
לאחר המלחמה משפחת קורבר נשארה ברומניה. מרים וסילביה חזרו ללימודים, סיימו את לימודיהן בפקולטה לרפואה והתחתנו. מרים הפכה לאחת מרופאי הילדים המוערכים ביותר ברומניה, וסילביה עבדה בתחום המחקר הרפואי. מרים חזרה לCAMPULUNG רק פעם אחת, אך , בגלל זכרונותיה, היא לא יכלה להישאר בעיר.
