שמונים וחמש שנים לפוגרום בבוקרשט
Marco M Katz (מרקו מ כץ) ו Eugen Cojocariu, 25.01.2026, 11:22
מלאו 85 שנים לפוגרום בבוקרשט.
עברו 85 שנים מאז הפוגרום בבוקרשט, שהתרחש בין ה־21 ל־23 בינואר 1941. לפני 85 שנים הייתה בוקרשט עדה לאירוע שקשה לדמיין וקשה לתאר במילים, הזכיר המכון הלאומי לחקר השואה ברומניה „אלי ויזל”.
בשכונות דודשטי וווקרשטי, וכן באזורים שבהם התגוררה אוכלוסייה יהודית צפופה (רחוב ראהובה או שדרות פנטלימון), הותירו מעשי האלימות של הלגיונרים ושל אלה שהצטרפו אליהם בתים, סדנאות, חנויות ובתי תפילה הרוסים, וכן משפחות אבלות.
לפחות 125 יהודים נרצחו בימי הפוגרום. מספרם המדויק לא ידוע עד היום. מאות יהודים נלקחו מבתי הכנסת, מבתיהם או מן הרחוב, נשדדו, הוכו או נרצחו. כבר ב־20 בינואר נלקחו יהודים מן הרחוב או מבתיהם ונאספו במטה ארגונים הלגיונריים או במקומות שנשלטו על ידי הלגיונרים.
כ־2,000 בני אדם הוחזקו במקומות אלה. מתוך כ־200 יהודים שנעצרו ב־21 בינואר במטה הלגיונרי ברחוב קאלה קאלאראשי, יותר מ90 נלקחו ליער ג’ילאבה, סמוך לבוקרשט, שם הם מצאו את מותם.
דו״ח של הקהילה היהודית, שנערך מיד לאחר האירועים, הצביע על כך ש־1,274 בתי מסחר ומגורים נהרסו. נמצאו למעלה מ־200 משאיות שבהן הלגיונרים העמיסו שלל הביזה שביצעו בשלושת ימי הפוגרום.
קץ השלטון הלאומי־לגיונרי (הפשיסטי) הגיע ב24 ינואר 1941. אופן הפעלת השלטון בידי הלגיונרים לא נשא חן בעיני ראש המדינה, המרשל יון אנטונסקו, בן בריתו של היטלר, שסבר כי הדרת היהודים מן החברה צריכה להיעשות בהדרגה, באופן מסודר כדי לא לשבש את הכלכלה והחיים החברתיים, רשם מכון „אלי ויזל”.
לעומת זאת, הלגיונרים ניצלו את תפקידיהם כקומיסרים של „רומניזציה” כדי לשדוד ולעַנות יהודים ולנקום ביריבים פוליטיים. ארגוניים לגיונריים, כגון המשטרה הלגיונרית או חיל הפועלים הלגיונרי, ערערו את סמכות המדינה וסיכנו את הסדר החברתי שאנטונסקו ביקש לכונן.
בינואר 1941, על רקע רצח קצין גרמני בבוקרשט, החריף העימות בין שני הצדדים, והלגיונרים השתלטו על משרדי ממשלה אחדים, על מטה משטרת בוקרשט, על בניין עיריית הבירה, על משרדי נציבויות ועל עמדות אסטרטגיות נוספות. בתחילת האירועים, כשהצבא לצדו, נקט אנטונסקו עמדה הגנתית והתערב נגד המורדים רק לאחר כמה ימים שבהם הוא אפשר ללגיונרים להתפרע.
הפוגרום הלגיונרי בבוקרשט לא היה תאונה של ההיסטוריה, אלא תוצאה ישירה של הקצנה פוליטית ושל מתן לגיטימציה לאלימות ככלי לפעולה ציבורית. התנועה הלגיונרית, ביטוי של הימין הקיצוני הבין־מלחמתי, קידמה אידאולוגיה אולטרה־לאומנית, אנטישמית ואנטי־דמוקרטית עמוקה, שתוצאותיה היו פשעים, טרור והרס, מסר המכון לחקר פשעי הקומוניזם.
ציון הפוגרום הלגיונרי מעניק גם הזדמנות להתבוננות רחבה יותר בהיסטוריה הקרובה של רומניה. אף שהיו מנוגדות מבחינה אידאולוגית, הימין הקיצוני הבין־מלחמתי והמשטר הקומוניסטי שלאחר המלחמה ייצגו צורות שונות של אותה תופעה טוטליטרית: דיכוי הפלורליזם, ביטול החירויות הבסיסיות ושימוש בפחד כמנגנון שלטוני היו אמצעים שבהם השתמשו שתי האידאולוגיות. . שני המשטרים תרמו תרומה מכרעת לערעור החברה הרומנית וליצירת טראומות קולקטיביות ארוכות טווח. זיכרון קורבנות האלימות הפוליטית הוא חיוני; טיפוחו משמעתו חיזוק חשיבותם של הערכים הדמוקרטיים, של שלטון החוק ושל כבוד האדם, הוסיף המכון.
היום אנו מציינים את זכר קורבנות הפוגרום שביצעו הלגיונרים בבוקרשט. יהי זכר הקורבנות ברוך. יהי רצון שלקחי העבר האפל יאירו את העתיד, מסרה ההסתדרות הציונית ברומניה.
