מורשת יהודית ברומניה 10.10.2021 – אלכסנדרו ז'אר
אלכסנדרו ז'אר סופר ומשורר יהודי רומני – חלק שני ואחרון
Marian Marom (מריאן מרום), 10.10.2021, 23:51
אלכסנדרו זאר חי את התקופה הטובה ביותר בחייו בין שובו לרומניה ב-1944 לבין מאי 1956. הוא הצטרף לאיגוד החדש של הסופרים הרומנים, כתב ופירסם הרבה ונהיה נותן הטון בספרות של התקופה. הוא הצליח להתברג בעמדה משפיע באיגוד הסופרים ולהיות חלק מהקבוצה שהנהיגה את המדינה באותם ימים של כיבוש סטליניסטי של רומניה.
באותה תקופה אלכסנדרו זאר התחתן מחדש עם רקדנית הבלט וכוכבת האופרה הלאומית הרומנית בבוקרשט אלכסנדרה צלסקה אורליאנו (Sanda Orleanu) ולזוג נולד בן בשנת 1954 אשר בגיל 20 היגר להולנד ונהיה זמר אופרה בינלאומי. הזוג אלככסנדרו וסנדה זאר התגוררו בשכונה עליטיסטית של הנומנקלטורה הקומוניסטית בבוקרשט.
בקונגרס ה-20 של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית בפברואר 1956 חרושצוב הציג מסמך גינוי לפשעים ופולחן אישיותו של סטלין. עובדה זאת עוררה מהפך רציני של האמונות הקומוניסטיות ברחבי אירופה. בהקשר זה היו כאלה שסברו כי הגיע הזמן של דה-סטאליניזציה גם ברומניה דהיינו הדחה של דז (Gheorghe Gheorghiu-Dej) מהנהגת המפלגה בתור הנציג העיקרי של הסטליניזם ברומניה. עמ ליצור את הרושם שהמפלגה מקדמת שקיפות מלאה בנוגע לכל מה שקרה בברית המועצות בפיקוח אדוק מאוד של דז, התארגנו התכנסויות רבות של חברי מפלגה.
אחת מההתכנסויות האלה התרחשה עם חברי הוועדה המפלגתית של המחוז "אי.וו.סטלין" מבוקרשט, במאי 1956. מכיוון שאיגוד הסופרים ואיגודי יצירה אחרים היו במחוז זה נכללו מספר לא מבוטל של אנשי רוח בהתכנסות הזאת. אנשי הרוח הרומנים נחשבו כסכנה אפשרית למשטר. זאת, על אחת כמה וכמה שהאינטלקטואלים של בודפשט ווורשה התחילו לדרוש חופש יצירה גדול יותר וביקרו את ההתערבות של מנגנון המפלגה בחיי התרבות. בהתכנסות הזאת מי שביקר בגלוי ובעוצמה את המדיניות הקומוניסטית כלפי הסביבה הספרותית הרומנית היה אלכסנדרו זאר שאמר בנאומו ואני מצטט:
"במהלך השנים חברי המפלגה, חשבו פחות ופחות. יתר על כן, הייתי אומר כי נשללה מהם בהדרגה הזכות לחשוב. כיצד? אתם תשאלו, חברים. למשל, באגוד הסופרים שלנו, לפני שנים, כל חבר אמר את דברו, טוב או רע, אבל הוא אמר זאת בקול רם. בשנים האחרונות הם אומרים: בשביל מה לחשוב? המחוז חושב בשבילנו, הוועד המרכזי חושב בשבילנו, סטלין חושב בשבילנו. אם חלק רצו לדבר, בביקורתיות, גם אם טעו, לא רק ננזפו, אלא היו מאוימים לעתים קרובות…
אני רוצה לדבר על סופרים. ברגע מסוים הופיעו כמה שירים מאת מריה באנוש במגזין Viata Româneasca שהנושא היה אהבה. השירים זכו להערכה כיצירות בעלות ערך עי מעגל סופרים רחב. אולם ב-Scânteia הופיע מאמר שקבע את השירים האלה כאינטימיים מדי. מריה באנוש, בעקבות דיכוי המוסרי הזה, לא כתבה יותר, ונושא האהבה הפך בספרות שלנו לנושא אסור. הדוגמה השנייה, המבקר אוביד קרוכמלניצאנו פרסם ב-Contemporanul מאמר בו הוא תוקף שורה של חוברות פופולריזציה. בעקבות זאת לקרוכמלניצאנו, במשך מספר שנים, נלקחה ממנו זכות החתימה כאמצעי דיכוי.
כמובן שלאחר נאום זה, עם רמזים על אנטישמיות כאשר שתי הדוגמאות מריה באנוש וקרוכמלניצאנו היו סופרים רומנים יהודים, אלכסנדרו זאר זכה במרכאות כפולות לתגובה נזעמת של הנהגת המפלגה הקומוניסטית, כולל נזיפה חריפה וסילוק מהמפלגה הקומוניסטית ומהמעמד המועדף. במשך עשר שנים לא הורשה זאר לפרסם דבר, רק לאחר מותו של גאורגיו דז ועלייתו של צאושסקו הוחזר בשקט לזירת התרבות הפומבית והתחיל שוב לפרסם.
ב-10 לנובמבר1988 בגיל 77 , בבוקרשט הלך לעולמו לוחם הבריגדות הבינלאומיות בספרד והמחתרת האנטינאצית בצרפת, הסופר היהודי רומני, אלכסנדרו זאר.
