מורשת יהודית ברומניה 15.12.2019- מורשת דאדא
המומחים לא תמימי דעים על מקור השם דאדא , קיימות השערות שונות.
Marian Marom (מריאן מרום), 15.12.2019, 21:31
המומחים לא תמימי דעים על מקור השם "דאדא" , קיימות השערות שונות. אם כך תרשו לי בתור חובב להפיץ השערה משלי. החברים של מרסל ינקו ושל טריסטן צארה שמעו אותם מדברים ביניהם ברומנית וקלטו את הביטוי להסכמה דא דא , כאשר ה-דא הרומני מתורגם לכן בעברית, והחליטו שזה יהיה שם התנועה האומנותית פילוזופית המהפכנית שלהם.
מרסל ינקו וטריסטן צארה הם יהודים רומנים אשר נמנו בין מקימי ה-דאדא או הדאדאיזם. הדאדאיזם הוא זרם אמנותי-תרבותי אוונגרדי שנוסד בציריך בשנת 1916 באמצע מלחמת העולם הראשונה ולא בכדי כיוון שהאמנים חברי התנועה באו מארצות שהשתתפו באותה עת במלחמה, כמו רומניה, גרמניה וצרפת, ונפגשו בשווייץ שהייתה נייטרלית.
מרסל ינקו נולד בבוקרשט ב-24 במאי 1895 בשם מרצל הרמן ינקו כבן בכור מבין ילדיהם של הסוחר המבוסס הרמן צבי ינקו ושל רחל לבית יוסטר. בהמשך נולדו עוד שני בנים , יוליו וגורגה ובת אחת בשם לוציה. תוך כדי הלימודים בבית הספר היסודי ע"ש גיורגיה שינקאי, מרצל למד בעידוד אמו לנגן בפסנתר ואף קיבל שיעורים פרטיים לציור וגרפיקה מיוסיף איסר עוד אושיה של יהדות רומניה שראוי לדבר עליו באחת מהתוכניות הבאות.
את התיכון למד במוסד יוקרתי ע"ש "גיאורגה לאזר", המקום בו פגש במשורר טריסטיאן צארה וביון ויניה וביחד בשנת 1912 הקימו את כתב-העת "סימבולול", שבו התפרסמו לראשונה רישומיו.
ב- 1915 הגיע לציריך כדי ללמוד אדריכלות. בזמן מלחמת העולם הראשונה נותקו קשריו עם משפחתו שתמכה בו כלכלית, וינקו נאלץ לחפש פרנסה. הוא נענה למודעה בעיתון שקראה לאמנים, לסופרים ולמשוררים להשתתף ב"קברט וולטר".
מרסל ינקו הפך לאחד המשתתפים הנלהבים של תנועת הדאדא בציריך. הוא אייר את ספריו של טריסטיאן צארה ומשוררים אחרים, תיעד את עולם הדאדא ביצירותיו כמו "קברט וולטר", "נשף בציריך" בשנת 1915, עיצב מסכות בעבור המיצגים הדאדאיסטיים . באותה תקופה ינקו גם עיצב כרזות שהודיעו על תערוכות של חברי קבוצת הדאדא, לדוגמה הכרזה על תערוכה בגלריה קוראי (Corray) (1917), שבה ינקו עושה שימוש מעניין בעיצוב הטיפוגרפי.
ב- 1922 חזר ינקו לרומניה. הוא הקדיש את פעילותו לאדריכלות ולהפצת האמנות האוונגארדית. ציוריו מתקופה זו מושפעים מהסגנון האקספרסיוניסטי, לדוגמה היצירה "בית בושת". יצירה זו היא חלק מסדרה של ציורי עירום משנות השלושים. ציוריו הושפעו אף מיצירות של פיקסו לדוגמא "ביצי פסחה" מ-1923. בין 1922 ו-1938 תכנן ובנה כאדריכל עשרות בניינים בבוקרשט בעיקר אבל גם מחוצה לה .רובם עדיין עומדים על תילם עד היום והם, כמו וילה רייך, דוגמא לעקרונות המודרניסטיים ואוונגרדיים שהנחו את ינקו בעבודתו האמנתית וגם בעבודתו האדריכלית.
ב- 1941 מרסל ינקו עלה לארץ ישראל ותרם את חלקו להקמת מדינת ישראל ב-1948 והמשיך לעזור בבניית המדינה הצעירה. בתקופה זו נעשו ציוריו פיגורטיביים יותר, והם כללו נושאים הקשורים לארץ וליהדות כמו "דמויות במדבר" מ- 1948, "הדרך לירושלים" מ-1947, "בית ספר תימני" מ- 1947, או "שואה" מ- 1945, כמו כן גם תיאורים של ערבים כמייצגים את הארץ לדוגמא הרישום "ערבי יושב ליד החוף" מ- 1945.
ב- 1953 יזם וייסד ינקו את כפר האמנים השיתופי עין הוד. הכפר הוגדר כיישוב שבו יעסקו האמנים באמנותם ויקיימו את עצמם. עם השנים הוקמו בעין הוד גלריה מרכזית וגלריות פרטיות של אמני הכפר, סדנאות, אמפיתיאטרון ומוזיאונים . הכל על פי חזונו ותכנונו של מרסל ינקו.
ינקו לימד ציור בישראל והמשיך לצייר בעצמו. החל מ- 1955 הפכו ציוריו פחות נרטיביים ויותר מופשטים. הוא צייר פחות אנשים ויותר תיאורי טבע ונוף בסגנון אופייני, ציור הנוטה להפשטה, כמו בתקופת הדאדא.
בשנת 1967 הוענק לינקו פרס ישראל היוקרתי בתחום הציור.
ינקו המשיך לצייר עד יום מותו ב-21 באפריל 1984 בביתו בעין הוד.
אחרי מותו הוקם בעין הוד מוזאון "ינקו דאדא" שהוקדש ליצירתו וליצירת קבוצת הדאדא.
