מורשת יהודית ברומניה 01.09.2024
עדות על טרנסניסטריה של צבי קורץ יהודי רומני כפי שנרשמה ע"י המוסד "יד ושם" - חלק ראשון
Marian Marom (מריאן מרום), 04.09.2024, 12:58
אבא שלי קורץ מאיר היה ניצול מחנה ברשאד, המחנה הגדול והנורא מתוך למעלה ממאה מחנות ריכוז של טרנסניסטריה מחנה שבו מתו רוב האנשים מ"מחלת הטיפוס" ומרעב. אנשים שמתו גופותיהם הושארו מספר ימים בבתים שלהם או על יד הבתים שלהם והיו נאכלים ע"י עכברושים, חתולים וכלבים ורק לאחר כמה ימים היו נאספים בעגלות לקברי אחים.
אבא שלי קורץ מאיר נולד ב 1906 בויז'ניץ בצפון בוקובינה לאביו קראו משה ולאמו קראו פייגה. היו לו כ 12- אחים. ידוע לי רק שמותיהם של ארבעה אחים: בנימין האח הגדול, אח בשם קופל, אחות בשם סילקי ואחות בשם פפי שניצלה ועלתה ארצה. קלרה קורץ לבית משפחת קלינגר נולדה ב 1907- ולאביה קראו משה שנהרג במלחמת העולם הראשונה ולאמה קראו שפרינצה לבית זומר שנפטרה לפני המלחמה. היו לה שני אחים, יעקב וצבי הרש. כולם חיו בעיירה סטורוז'ינץ (Storojineţ). היה להם משק קטן של עזים ע"י גדות הנהר.
קורץ מאיר נישא לקלרה וב 1940 ונולד להם בן בשם משה, הם התגוררו בסטורוז'ינץ. מאיר עבד כאופה וקלרה מכרה מוצרי חלב בסטורוז'ינץ, בצ'רנוביץ ובסביבה. צבי הרש היה רווק ועבד כפחח, יעקב התחתן עם פפי לבית משפחת קציר מצ'רנוביץ וגר בצ'רנוביץ.
ביולי 1941 נכנסו לעיר הצבא הגרמני והרומני והם השתלטו על העיר. חיילים בלווי תושבים מקומיים התפרסו בין רחובות העיר עברו מבית לבית דפקו על הדלתות וצעקו לצאת שידיהם מורמות. כל מי שהשתהה ואו שלא הספיק לצאת החוצה נורה במקום. לכל אחד ניתנה האפשרות לקחת רק תיק אחד שהוא יכול לקחת בעצמו, תוך כדי איומים והשפלות הם צעדו למקום ריכוז במרכז העיר ונצטוו לשבת כאשר ידיהם מורמות במשך שעות רבות.
ביום השני הופרדו מאיר נשלח לבית היתומים. קלרה ובנה משה נשלחו למלון צנטרל. הם היו ללא אוכל ושתייה כשלושה ימים. לאחר כשבועיים, שהוחזקו עצורים הוקם הגטו בעיר, שם נפגשו יחד מאיר קלרה ובנם וצבי הרש קלינגר אח של קלרה. זמן קצר לאחר הקמת הגטו החלה ההגליה, לטרנסניסטריה תחילה נלקחו כל המשפחות ששם משפחתם מתחיל מ-א' ועד פ' ומאוחר יותר נלקחו השאר.
בספטמבר 1941 הוגלו מאיר, קלרה ומשה בנם, יעקב ופפי נלקחו למוגילוב מצ'רנוביץ, לצבי הרש ניתנה אפשרות להישאר בסטרוז'יניץ, כי הוא היה בעל מקצוע נדרש, פחח, אך הוא לא רצה להישאר ורצה להיות עם משפחתו. הם הוכנסו לקרונות משא כ 70- נפשות בקרון. הנסיעה ארכה כשלושה ימים עד למרקולשטי שם הורדו והועמדו בשורות ונצטוו להשליך את כל דברי הערך לתוך קערה גדולה ונאמר להם שמי שיסתיר דברים ולא ימסור מרצונו יוצא להורג. במחנה לא היה אוכל וגם מחסור במי שתייה. משם צעדו בשורות דרך יער קוסאוץ מסלול זה נבחר כדי לעקוף ולהימנע מהליכה בכביש ראשי אל טרנסניסטריה לעיר ימפול, המרוחקת כ 80- עד 100 ק"מ, אך בגלל תנאי השטח היה אורכו של מסלול הצעידה 150 ק"מ כל מי שלא יכול ללכת נורה.
בדרך נרצח צבי הרש ע"י חייל שהיכה אותו וירה בו למות. המטרה הייתה לדחוף את השיירות אל מעבר לבוג, אך היא נכשלה והם פוזרו בעירה שעל הבוג ברשאד. בברשאד גרו בגטו בבית הרוס ללא חלונות ודלתות בטמפרטורות נמוכות של כ 20- מעלות תחת לאפס, ישנו על הרצפה הרטובה עם מספר משפחות באותו החדר.
המשך העדות בשידור של השבוע הבא.
