מורשת יהודית ברומניה 09.06.2024
סורל אתרוג אמן פלסטי רומני יהודי – פרק שלישי.
Marian Marom (מריאן מרום), 13.06.2024, 18:51
במהלך התקופה הזאת הראשונית של שהייה בקנדה התוודע סורל אתרוג ליצירתם של האמנים הבריטים הנרי מור וברברה הפוורת (Barbara Hepworth), שיצירות שלהם נאספו ע"י סם ואיילה זקס ואשר יחד עם הפסל הרומני קונסטנטין ברנקושי , ישפיעו על יצירתו של אתרוג בהמשך כל הקריירה שלו. סורל אתרוג חזר לעיר ניו יורק בסתיו 1959 אך החל במהירות בתהליך להיות אזרח קנדי. אחרי הקיץ הקנדי המוצלח שלו, הוא יכול היה להרשות לעצמו לשכור סטודיו ראוי במנהטן ולעזוב את עבודתו במשרה חלקית כדי להתחייב לאמנות שלו במשרה מלאה. סורל אתרוג עזב את הקונסטרוקציות המצוירות שלו כדי להתמסר לפיסול, כשהוא עדיין משרטט באופן קבוע. ההכנות לפסלים של סורל אתרוג מנו מאות שרטוטים עבור כל יצירת פיסול בודדת.
סורל אתרוג מכר את היצירות הקנדיות הראשונות שלו לסם ואיילה זקס ובאמצעותם לחבריהם האספנים. עד מהרה זכה לייצוג בגלריה מוס שבשכונת יורקוויל בטורונטו, שהתמחתה במיצוב אמנים מקומיים בהקשר הבינלאומי, וכמובן באירופה. הבעלים של הגלריה, וולטר מוס העניק לאתרוג את המופע הקנדי הראשון שלו, שנפתח ב-1 לאוקטובר 1959. גם בשלב מוקדם זה של הקריירה שלו, אתרוג מעורב בעצמו בהחלטות לגבי אופן קידום היצירה שלו. וולטר מוס חש שהדפסת קטלוג תערוכה היא פזרנות מיותרת. אתרוג טען מנגד שהוא ישלם על זה מכיסו אם יהיה צורך וזכה בוויכוח.
אתרוג המשיך לשכלל את כישוריו הטכניים כפסל. הוא תרגל לא רק יציקה בגבס, אלא גם התחיל ללמוד את הפרטים הטכניים של יציקת ברונזה, במיוחד את תהליך השעווה הרב-שלבי בבית היציקה לאמנות מודרנית בניו יורק. הוא השתמש בברונזה כמעט בכל הפסלים שלו מאותה נקודה והלאה והתגאה ביכולתו לנהל בעצמו בלבד את התהליך עתיר העבודה הזה. המעבר למדיום וסגנון חדשים הניב הצלחות מיידיות. מוס בגלריה שלו העניק לסורל אתרוג תערוכה שנייה בשנת 1961, שהציגה יצירות שמשכו את תשומת לבו של אספן האמנות האמריקאי החשוב יוסף הירשהורן. הוא רכש מיד שמונה פסלים. מכירה זאת הייתה חסרת תקדים בעולם האמנות הקנדי באותה תקופה והייתה חשובה מספיק כדי לדווח עליה בכל העיתונים הגדולים של טורונטו.
סורל אתרוג קיבל את מעמד של תושב קנדי ב-1962 אבל נשאר בניו יורק עוד שנה כדי להשלים את לימודיו. בשנת 1963 חזר אתרוג לישראל לראשונה מאז 1958. הוא גם נסע ליוון, איטליה, הולנד וצרפת עם אחותו, ציפורה, שהמשיכה איתו לניו יורק ולטורונטו לאחר מכן. בפירנצה איטליה סורל אתרוג נתקל לראשונה באמנות האטרוסקית. העבודות העתיקות הללו יהפכו להשראה למה שאתרוג יכנה את תקופת הקישורים שלו, שבמהלכה הן הפסלים שלו והן ציוריו הציגו מוטיב של שני אלמנטים המחוברים בלולאה.
בשנת 1965, אתרוג הציג את התערוכה הנודדת הראשונה שלו, שנפתחה בגלריה מוס בטורונטו לפני שעברה לגלריית פייר מאטיס בניו יורק, לגלריה פליקס לנדאו בלוס אנג'לס, והסתיימה בגלריה דרזדנר במונטריאול. תערוכה זאת זכתה לתשומת לב רבה בטורונטו הודות יצירות בקנה מידה גדול, ששתיים מהן "אם וילד" ו-"קפריצ'יו" היו בגובה של כשלושה מטרים והותקנו מחוץ לגלריה מוס למשך התערוכה. הבחירה ביצירות מונומנטליות וארבעת המקומות של התערוכה היו אסטרטגיה מודעת שתוכננה על ידי אתרוג ומוס כדי להבליט את המוניטין הבינלאומי של אתרוג.
בשנת 1966, אתרוג נבחר לייצג את קנדה בביאנלה בוונציה, אחת התערוכות החשובות בעולם האמנות ושני פסלים שלו בקנה מידה גדול, "אם וילד" ו-"מוזס" הוצבו מחזית לביתן הקנדי. סורל אתרוג עבר להתגורר בפירנצה, שם שכר גם דירה וגם סטודיו. הוא החל ליצוק את עבודתו בבית היציקה הנודע מיכלוצ'י בעיירה הסמוכה פיסטויה, וכאן רוב פסליו ייוצקו לברונזה למשך שארית הקריירה שלו. אתרוג, שהתגורר באיטליה, יכל לבקר בקביעות את משפחתו בישראל. באחד מאותם נסיעות הוא הכיר את אשתו לעתיד, ליקה בהר, מעצבת אופנה, שעברה להתגורר איתו באיטליה.
עד כאן הפרק השלישי בסיפור הפסל סורל אתרוג.
