מורשת יהודית ברומניה 16.07.2023
אביגדור אריכא צייר, מאייר וחוקר תולדות האמנות ישראלי-צרפתי, יהודי יליד רומניה-חלק שני
Marian Marom (מריאן מרום), 20.07.2023, 18:46
בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב היה למקום מפלט. ביומו הראשון ללימודים אביגדור אריכא נכנס בשערי בית הספר חדור התלהבות, מוכן ומזומן לעולם החדש שעומד להתגלות אליו. בשנים שאריכא למד באקדמיה בצלאל , 1946-1948, היה בית הספר מובלעת מתקדמת וקוסמופוליטית מוקפת ישימון תרבותי, ספוגה ברוח הבאוהאוס בזכות המורים שהיו חניכים של האסכולה. המורים שלו היו הציירים מרדכי ארדון ויצחק איזידור אשהיים בוגרי אסכולות אמנותיות מגרמניה. על אשהיים נזכר לימים אריכא ואמר בראיון ואני מצטט:
אשהיים אמר לי משפט שאני זוכר אותו עד היום: שים לב, כשאתה עושה קו, אתה צריך לחשוב שאולי תמות באמצע ולכן הקו חייב להיות מושלם. כשחזרתי מפריז, התגוררתי בשכנות אליו בשיכון רסקו ונפגשנו הרבה. אני זוכר בגעגועים את השיחות שלנו. כמה הוא היה מדוכא אחרי מלחמת ששת הימים. טיילנו ברחובות העיר העתיקה וכולם היו בשיכרון חושים. הוא הצביע על האנשים ואמר לי תראה, הרן פולק, עם האדונים בגרמנית, כמו שהנאצים אמרו על עצמם. הוא מת זמן קצר אחרי המלחמה.
סוף ציטוט.
בימי מלחמת העצמאות של מדינת ישראל גויס אביגדור אריכא במסגרת ההגנה למשימות שמירה באזור ירושלים. ב-1948, בעת משימת אבטחה על שיירה בקסטל, נקלעה המשאית שלו למארב של לוחמים ערבים והתהפכה. שניים מהנוסעים נהרגו במקום ואריכא, שנורה בגבו ובצלעותיו, איבד את ההכרה. כיוון שנחשב למת הובא לחדר המתים בקיבוץ מעלה החמישה, אבל אחותו שגרה גם בקיבוץ הבחינה שעודנו בחיים הצליחה להביאו לניתוח אצל רופא. אירוע זה נחקק בזיכרון האמן כמעין לידה מחדש. כשהתרפא הלך לראות במו עיניו את מקום הקבורה שהוכן לו כבר בקיבוץ.
בהמשך דרכו, בספטמבר 1949 נסע אביגדור אריכא לפריז, ושם בעזרת מלגה מארגון "עליית הנוער" למד בבית הספר לאמנויות. במקביל למד גם קורסים לפילוסופיה בסורבון. בפריז הייתה לו הזדמנות לעיין בציורים בלובר ובמוזיאונים אחרים, כשהרושם החזק ביותר עשו עליו תמונותיהם של גוטו ושל פאולו אוצלו. הוא התרשם מאוד גם מהציורים של האימפרסיוניסטים וגם מעבודתו של ניקולא פוסן.
בתחילת דרכו הסדורה כאמן פלסטי וצייר, הרבה אביגדור אריכא לעסוק ברישום, בהדפסי אבן ובאיור ספרים. אריכא נחשב לצייר מקורי. מאות רישומיו מעידים על חיפוש עיצוב במסגרת ערכים צורניים, ועבודותיו המוקדמות נטו למופשט. אריכא היה בין הציירים הראשונים בישראל שיצירתם צמחה מתוך המופשט. ציורו מהורהר והדבר מתבטא על ידי התאמה מעמיקה של שימוש בצבעים להבעת הנושא. בציוריו יש לצבעוניות תפקיד כפול: מחד גיסא להמחיש את הגשמי ומאידך גיסא את המסתורי.
בשובו של אביגדור אריכא לישראל בשנת 1951 הזדמן לו אחת ההיכרויות המשמעותיות בחייו עם ד"ר משה שפיצר שהיה מאייר, גרפיקאי, מו"ל בהוצאת שוקן, ביבליופיל, טיפוגרף, איש אשכולות, בקיא במדעים הקלאסיים, הגרמניים והסלאוויים, במדעי היהדות והמזרח, ובעל שלושה תוארי דוקטור. משה שפיצר שימש עוזר מחקר של מרטין בובר, הכיר מקרוב את אלזה לסקר שילר, אורי צבי גרינברג, ברטולט ברכט, רבינדרנת טאגור, ש"י עגנון ופרנץ קפקא, ואף פירסם את ספריהם של השניים האחרונים. בחסותו ובעידודו של ד"ר משה שפיצר החל אביגדור אריכא לאייר ספרים, בין השאר את "קורנט" של רילקה, "דון קיחוטה" של סרוואנטס, "כלב חצות" ו"שירה" של ש"י עגנון, "נפשות מתות" של גוגול, "נחש הנחושת" של ט כרמי, "חולות הזהב" של בנימין תמוז, "הזקן והים" של ארנסט המינגווי.
עד כאן החלק השני בתולדות הצייר אביגדור אריכא. המשך יבוא.
