מורשת יהודית ברומניה 22.01.2023
אהרן אפלפלד סופר רומני ישראלי – חלק ראשון
Marian Marom (מריאן מרום), 23.01.2023, 14:20
אהרן אפלפלד נולד בתאריך 16 לפברואר 1932 בזאדובה אזור בוקובינה רומניה מדרום-מערב לצרנאוצי. אביו מיכאל אפלפלד, היה בעל טחנת חיטה באזור, ואמו היתה בתיה לבית שטרנברג.
כמה מילים על זאדובה מקום הולדתו של ארווין אהרון אפלפלד :
הייתה קהילה יהודית חמה ומשגשגת בעיירה זאדובה, שבחבל ארץ בוקובינה, 38 ק"מ מדרום מערב של בירת החבל צרנאוצי. תחילת התיישבות היהודים בזאדובה היתה במחצית השנייה של המאה ה- 19 כשבוקובינה היתה אז מחוז של האימפריה האוסטרו-הונגרית. רוב היהודים באו מגאליציה השכנה ועסקו במסחר בהמות, עצים ותבואה. מיעוט מהם היו בעלי מלאכה. קהילה יהודית עצמאית נוסדה במקום בשנת 1890 , עם בואו של הרב ישראל גינצברג לעיירה. לקהילה בזאדובה היו מסונפים גם היהודים, שישבו בכפרים הסמוכים זאדובה החדשה, קומארשטי וסלובוזיה קומארשטילור. בזאדובה היו בית כנסת גדול וארבעה בתי תפילה, מקווה טהרה, "תלמוד תורה" ובית עלמין. בשנת 1913 יסדה הקהילה בית ספר עממי עברי, שהיה פעיל עד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. עוד לפני כן נוסדה בזאדובה אגודה ציונית. הוקם מועדון ציוני, שבו נערכו שיעורים לעברית ובמוצאי שבתות התקיימו הרצאות בנושאים ציוניים. ב- 1880 חיו בזאדובה 246 יהודים, וב- 1913 חיו 713 יהודים.
אהרן אפלפלד היה ילד בן שמונה בשנת 1940, כאשר הנאצים נכנסו לעיירה זאדובה ברומניה ורצחו את אמו. כל היהודים רוכזו והגרמנים הצעידו אותם במשך חודשים ארוכים בחורף המקפיא. מסע הנדודים האכזרי גבה את חייהם של רבים מהצועדים והסתיים במחנות עבודה בסביבת מוגילוב. באחד הימים לקחו הנאצים את אביו של אהרון אפלפלד, והוא לא ראה אותו יותר עד לאמצע שנות ה-50 בישראל.
אחרי הפרידה מאביו אהרן אפלפלד בן העשר ברח מהמחנה ושנתיים נדד ביערות ומצא מחסה אצל קבוצה של ספק פרטיזנים, ספק עבריינים אוקראינים. הוא שהה תקופה קצרה במשק של אישה אוקראינית. על תקופת הנדודים הזאת אהרן אפלפלד יכתוב לימים ואני מצטט:
"הרעב הוא המוות שלפני המוות. הרעב מחלחל אל העצמות ומפורר את הנשמה, תחילה נחנק בך הדיבור, שפתיך מתנפחות וצעדיך הולכים וכושלים. לא עובר זמן ואתה נעטף בענני הזיה. בתוך הזוועה, רציתי לראות את הצדדים האנושיים שבשואה .אהבה גדולה, נדיבות, רחמים. אף־על־פי שמסביב התחולל מבול גדול והשטן חגג, היתה גם אצילות וחמלה. לכאורה, האנוכיות מועילה להישרדות. אבל לאמיתו של דבר, הנדיבות יעילה יותר. אם חייכת למישהו, גם השלישי שראה את החיוך קיבל משהו בעקיפין. האנוכיות היא לטווח קצר, לנדיבות יש השפעה לטווח ארוך. כל אדם ששרד בשואה, ניצל בזכות איש או אשה שבשלב מסוים הושיט לו יד או אמר לו מלה. כך ניצלתי, בזכות אנשים שדיברו אלי, חייכו אלי, או נתנו לי קוביית סוכר, או רבע פרוסת נקניק. זה היה מעשה בלתי רגיל בתקופה ההיא, כאילו נתת למישהו רבע מדירתך.
סוף ציטוט.
מדי פעם היה הילד אהרון אפלפלד יוצא מהיערות, עבד כרועה צאן אצל איכרים. בגלל מראהו ושׂערו הבלונדיני, הם לא זיהו את יהדותו. ב־1944, כשבא הצבא האדום שיחרר את האזור, הצטרף אליהם והמשיך איתם לבוקובינה.
עד כאן הפרק הראשון בתולדות אהרון אפלפלד.
