מורשת יהודית ברומניה 29.01.2023
אהרן אפלפלד סופר רומני ישראלי – חלק שני ואחרון
Marian Marom (מריאן מרום), 29.01.2023, 22:02
ב־1944, כשהצבא האדום החזיר מלחמה והחל לדחוף את הנאצים ואת שותפיהם, הצטרף אליהם הילד בן ה-12 אהרן אפלפלד כנער מטבח, והיטלטל מאות קילומטרים במשאיות אל הבית הגדול והיפה שבו נולד. הוא לא מצא שם איש. לימים אהרון אפלפלד כתב ואני מצטט:
לעיתים קרובות תהיתי איך נשארתי בחיים, כי בהחלט הייתי צריך למות. אבל האהבה החזיקה אותי. אף שידעתי שאמא מתה, הרגשתי ששניהם מצפים לי בבית, כמו הורים לילד שמאחר לחזור הביתה ממשחקיו. תיארתי לעצמי איך נשמח כולנו כשניפגש, ואני אספר להם כל מה שעבר עלי. לפי כל התנאים, לא הייתי צריך לשרוד, ואם שרדתי, היו צריכים להיות לי מומים נפשיים וגופניים, ואין לי.
סוף ציטוט.
הילד הבודד אהרן אפלפלד נלווה אל חיילי הצבא האדום שהתקדם לרומניה ולבולגריה. מבולגריה נדד עם קבוצת ילדים יהודים נוספים דרך יוגוסלביה ומשם לאיטליה. באיטליה נזיר הכניס אותם למחסה במנזר שלו.
ביוני 1946 אהרן אפלפלד במסגרת עליית הנוער הגיע לנמל חיפה בארץ ישראל. אך בזאת לא תמו נדודיו. הוא הועבר למחנה העצורים בעתלית ומשם לבית הספר החקלאי בירושלים. עם פרוץ מלחמת השחרור ב-1948 פונו החניכים למקווה ישראל ואהרן המשיך לנהלל, שם עבד עד לגיוסו לצה"ל. בשנת 1952 אחרי שחרורו מצה"ל החל בלימודי ספרות עברית וספרות יידיש באוניברסיטה העברית בירושלים וסיים תואר ראשון ושני. על לימודיו סיפר ואני מצטט:
"החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית היה בית הספר הראשון שלי, מכיוון שלא למדתי בבית ספר עממי ולא בבית ספר תיכון. המורים שלי היו אנשים שנולדו באירופה ובאו ארצה. רובם ממזרח אירופה וגם הרבה ייקים. ופתאום התחברתי אליהם. מפני שהם באו ארצה לבנות יהדות, לבנות את עצמם כיהודים.
סוף ציטוט.
אהרון אפלפלד כנער כתב שירה, ושיריו הראשונים התפרסמו בעיתונות הישראלית. ב-1959 הופיע סיפורו הראשון בכתב העת "גזית". ספרו הראשון הוא קובץ הסיפורים "עשן", שיצא לאור בשנת 1962. בהמשך אהרון אפלפלד לא הפסיק לכתוב עד יומו האחרון והצליח לפרסם למעלה מ-40 יצירות ספרותיות. ספריו תורגמו לרומנית, אנגלית, אוקראינית, איטלקית, אסטונית, גרמנית, דנית, הולנדית, הונגרית, יפנית, נורווגית, סינית, ספרדית, סרבית, פולנית, פורטוגזית, צכית, צרפתית,רוסית ושוודית.
על הפרוזה שהוא כתב בישראל אמר אפלפלד לימים ואני מצטט:
הלחץ החיצוני היה בכיוון של תשתנה, תהיה גבוה יותר, בלונדיני יותר, עם עיניים כחולות יותר. תכתוב על הפלמ”ח, ואם באת משם, אז תכתוב על פרטיזנים. לכתוב סתם על אנשים שעברו את השואה והגיעו הנה, זה לא נחשב. אבל מהר מאוד הרגשתי שזה לא הולך, אני לא יכול למחוק את עצמי, וחייב להתייחס ברצינות לחיי הקודמים. כל יום אני מברך שלא הסכמתי לחתוך את עצמי מעצמי, כמו שרוב בני דורי עשו. רבים מהם הפכו לאנשי צבא מפורסמים, כי להיות ילד שואה זה לא היה טוב באותם הימים. כולנו איבדנו את השורשים שלנו, וחדשים לא צמחו לנו.
סוף ציטוט.
אהרון אפלפלד לימד סיפרות עברית באוניברסיטה בירושלים ובאוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע מ-1979 עד הפרישה לפנסיה בשנת 2000. בשנת 1983 קיבל פרס ישראל לספרות יפה ובשנת 2004 את פרס מדיסיס לסופר זר עבור ספרו "סיפור חיים". בשנת 1997 נבחר כחבר כבוד בינלאומי של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים. אהרון אפלפלד קיבל גם תוארי דוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, אוניברסיטת בן-גוריון, אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת ברנדייס, אוניברסיטת בר-אילן, בית המדרש לרבנים באמריקה, ישיבה יוניברסיטי והיברו יוניון קולג.
אהרן ארווין אפלפלד הלך לעולמו ב-4 לינואר 2018, בגיל 85 והותיר אחריו אישה ושלושה ילדים.
