מורשת יהודית ברומניה 30.05.2021 – הרב מוזס משה גסטר,חלק שני
הרב מוזס משה גסטר, פילולוג, היסטוריון ספרות, פובליציסט ופולקלוריסט יהודי רומני-חלק שני.
Marian Marom (מריאן מרום), 30.05.2021, 11:55
מוזס גסטר בשובו מברסלב התעניין בספרות הפופולרית הרומנית. הוא החוקר הראשון שמנסה לסדר בצורה שיטתית את הפולקלור הספרותי הרומני בעבודתו "ספרות הפופולרית הרומנית שהוא מפרסם בבוקרשט בשנת 1883. משה גסטר השתתף בפגישות של חוג "גונימה", והכיר את טיטו מאיורסקו (Titu Maiorescu) ואת מיכאי אמינסקו (Mihai Eminescu). הוא היה גם חבר טוב וקשור מקצועית עם הפילולוג הרומני-יהודי לאזר שייניאנו (Lazăr Șăineanu) אשר הקדשתי לו פרק ברובריקה הזאת בתאריך 23 לפברואר 2020.
ביתו מרחוב סטיקלרי בבוקרשט הפך למקום מפגש עבור אינטלקטואלים רומניים רבים כמו קונסטנטין מילה (Constantin Mille), אלכסנדרו מצדונסקי (Alexandru Macedonski), אלכסנדרו אודובסקו (Alexandru Odobescu) חשדאו, גריגורה טוצילסקו (Grigore Tocilescu) וגם עבור אינטלקטואלים רומניים ממוצא יהודי כגון הסופר אדולף שטרן, הכימאי לזר אדלאנו (Lazar Edeleanu) ורונטי-רומאן המחזאי שעליו והעל המחזה שלו MANASSE כתבתי במרץ 2020 .
מוזס גסטר היה פעיל מאוד בתנועה להענקת זכויות אזרחיות ליהודים הרומנים ובנוסף הוא נמנה בין מייסדי הסניף המקומי של הארגון "חובבי ציון עם המרכז בעיר גאלאצי (Galați). בתור פעיל בארגון "חובבי ציון בשנת 1882 מוזס גסטר היה בין מארגני היישוב השני של יהודי רומניה בארץ ישראל , מושבה שקיבלה את השם זכרון יעקב ואשר גם היום מתגהה בשורשיה הרומניים.
בשנת 1885 נבחר משה גסטר לחבר במועדון התרבותי היוקרתי והקוסמופוליטי "האתונאום הרומני. זמן קצר לאחר מכן, כתוצאה ממחאתו נגד החקיקה המגבילה את היהודים ונגד התעמולה האנטישמית גורש, יחד עם עשרה אינטלקטואלים יהודים אחרים מרומניה. תחת ההגדרה זר לא רצוי בהתבסס על החלטת הממשלה הליברלית של ברטיאנו (I.C. Brătianu) אבל בעיקר בגלל שר הפנים באותה ממשלה, דימיטריה אלכסנדרו סטורדזה (Dimitrie Alexandru Sturdza) הידוע לשמצה בתור אנטישמי עקשן, נאלץ משה גסטר לעזוב את רומניה ארץ מולדתו.
בגירושו מרומניה אחרי שהות קצרה בווינה, משה מוזס גסטר התיישב בלונדון ומיד התחיל ללמד באחת האוניברסיטאות באוקספורד קורסים לספרות סלבונית שחלקם פורסמו בלונדון בשנת 1886 תחת השם "ספרות יוונית-סלבונית".
בשנת 1890 מוזס גסטר נשא לאשה את בתו של מייקל פרידלנדר, מזרחן וראש המכללה היהודית Jews College בלונדון. הזוג הקים משפחה גדולה, עם שבעה בנים ושש בנות ובנוסף שני בנים שמתו בינקותם. בתם הבכורה, פינה אמילי (Phina Emily), נישאה לשופט ומנהיג יהדות בריטניה נוויל לסקי (Neville Laski). בת אחרת, איירין, הפכה לעובדת סוציאלית חלוצה. היא עברה להתגורר בישראל והקימה שם את המרכז הראשון לטיפול בילדים עם מוגבלות שכלית. בן, תיאודור , היה חוקר ידוע של המקרא והמזרח הקדום. הוא התיישב בארה"ב ופרסם מחקרים על מגילות ים המלח ומיתוסים בתנ"ך העברי. בן נוסף, גק (Jack), היה עורך דין ופעיל קומוניסטי באנגליה. ממגוון הרב של עיסוקיהם של הצאצאים ניתן להבין את החינוך הפתוח שהתיר הרב מוזס גסטר בביתו.
בשנים 1886–1891 לימד משה גסטר באוניברסיטאות באוקספורד ובין השנים 1890–1896 כיהן כרקטור של המכללה היהודית ע"ש ליידי גודית מונטיפיורי בראמסגייט. הוא ניסה לפתח את המכללה ברוח תנועת ההשכלה היהודית, לפי דגם הסמינר בברסלב, שבו הוא למד. בבריטניה מילא גסטר את התפקיד של יושב ראש ואחר כך סגן יושב ראש של "החברה לפולקלור", שהייתה החברה לחקר הפולקלור הוותיקה והיוקרתית בעולם. כמו כן היה יושב ראש "החברה להיסטוריה יהודית" וסגן יושב ראש של "החברה המלכותית האסייתית".
