יעקב נוישוץ חלוץ בתחום הביטוח והבנקאות בנסיכות מולדובה
יעקב נוישוץ חלוץ בתחום הביטוח והבנקאות בנסיכות מולדובה, עסקן ציבור ונדבן יהודי רומני
Marian Marom (מריאן מרום), 30.08.2026, 22:53
יעקוב נוישוץ נולד בשנת 1817 בעיר הרצה שנמצאת בחבל הרצה, מדרום־מזרח לצ'רנאוצי סמוך לגבול עם רומניה, אז בנסיכות מולדובה וכעת באוקראינה. יעקוב נוישוץ היה בנו של חקלאי יהודי בעל קרקעות ויערות נרחבים בשם וולף נוישוץ , שאיבד את רכושו במהלך משפט ממושך ומורכב ביותר. אימו של יעקוב נוישוץ הייתה רוזה. האב המדוכא מאובדן נכסיו חלה ומת והותיר אחריו את בנו, יעקב, אחותו של יעקב ואימם. שארית משפחת נוישוץ עזבה את הרצה והתיישבה ביאשי, שהייתה אז בירת הנסיכות מולדובה. האם רוזה נישאה פעם נוספת ויעקב נוישוץ עסק במסחר ונשא לאישה את רעייתו הראשונה, פאני. במשך כעשר שנים עסק יעקב במסחר והייתה לו חנות ברחוב הראשי, אך שנתיים לאחר נישואיו, נפגעו עסקיו ממשבר כלכלי וכל הונו הלך לאיבוד. יעקוב נוישוץ התחיל לעבוד כמנהל חשבונות, בשכר שבועי, אצל סוחר גדול ובהדרגה שיקם את עצמו, פתח עסק לחלפנות והתפתח לכיוון הבנקאות והביטוח העסקי.
בנק נוישוץ שכן ברחוב גוליה (Golia), ביאשי והוא היה אחד הצינורות העיקריים דרכם תושבי מולדובה הזרימו את חסכונותיהם למימון בניית מסילות הברזל החדשות על ידי חברת אופנהיים (Ofenheim). הבנק נוישוץ נתן ריבית של 7,5% לשנה. נוישוץ היה בעל מניות גדול בחברות הביטוח העיקריות של התקופה ונמנה בין חברי מועצת המנהלים של חברות פיננסיות רומניות.
במקביל להתעשרותו נוישוץ עסק, יחד עם אשתו פאני, בהרבה מעשי נדבנות. כבר ב-1863 החל בבניית בית כנסת חדש ליד ביתו, בית הכנסת המודרני הראשון בנסיכות מולדובה. לתפעול בית הכנסת יעקב נוישוץ דאג להביא מחוץ למולדובה חזן ומטיף. בית הכנסת נקרא "טמפל נוישוץ" (בית כנסת נוישוץ) או "בית יעקב". נוישוץ רצה להקים סמינר רבני והשקיע מאמצים לשם כך, אך לא הצליח בכך. יעקוב נוישוץ שלח על חשבונו צעירים בעלי השכלה תלמודית ללמוד בווינה לתואר דוקטור ובסמינר הרבני, כדי שישובו רבנים מודרניים לבית הכנסת שהקים. בית הכנסת פעל עד מלחמת העולם השנייה, במהלכה הופצץ ומסיבה שהוא מהווה סכנה, השלטונות האנטישמיים של התקופה הרסו אותו כליל. בבית כנסת זה כיהן יעקב נימירובר בתפקידו הראשון כרב וכדרשן.
נוישוץ הקים ומימן את בית היתומים על שם יעקב ופאני נוישוץ (Orfaneum Iacob şi Fany Neuschotz), מוסד בו חיו בקביעות 18 יתומים באפוטרופסותו של דוקטור קרפל ליפה, שזכו לקיום מכובד ולימודים יסודיים, תיכוניים וחלקם גם נשלחו ללמוד בחוץ לארץ על חשבון יעקוב נוישוץ. ליעקב נוישוץ ולרעייתו, פאני, נולדו ארבעה ילדים שלא האריכו חיים. שנה לאחר מות רעייתו נשא יעקב אישה שנייה, העלמה אדליד דה ז'ולס (Adelaide de Jolles) מדרזדן.
בשנת 1866, בעת מגפת כולרה, כשהגיעו פליטים רבים שנסו מפני המגפה, נוישוץ מימן במשך עשרה ימים את כלכלתם של כחמשת אלפים פליטים. בשנת 1867, כשפשט הרעב במחוזות הרומניים ובעלי האחוזות עשקו את חוכריהם ככל שיכלו, נוישוץ, שהיה בעצמו בעל אחוזה, בניגוד להתנהגותם של אחרים, קנה כמויות של תירס וחילק אותו ליושבים באחוזותיו, כדי שלא יסבלו חרפת רעב. דברים אלה התפרסמו והוא זכה לתודות רבות, גם מאישי שלטון של התקופה.
יעקב נוישוץ זכה לקבל בחייו מגוון של אותות ותוארי כבוד. וילהלם הראשון, קיסר גרמניה, העניק לו את תואר האצולה של ברון, פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה, מינה אותו לאביר במסדר "פרנץ-יוזף", קרול הראשון, מלך רומניה מינה אותו לחבר במסדר "כתר רומניה" והעניק לו תואר של אביר המסדר "כוכב רומניה".
יעקב נוישוץ נפטר בגיל 71 ב-25 לאוגוסט 1888, בארמון שלו שברובע קופואו, ביאשי. למחרת הוצגה גופתו באחד הסלונים של ארמונו כשהיא מקושטת בפרחים וקהל רב עבר על פניה. הארמון הזה מהווה כעת מוזאון המוקדש לסופר מיכאיל סדובאנו. ביום ראשון, 28 באוגוסט, הועמדה הגופה בשערי בית הכנסת בית יעקב. בין הנואמים שם היו הרב טאובס, הדרשן טאובר וד"ר קרפל ליפא. העירייה ארגנה משמר כבוד צבאי. הקבורה נערכה בבית העלמין היהודי, פאקורארי (Păcurari) ובין המספידים היו: הרב הדרשן שמואל דוד טאובר, ראשי הציבור, כולל התובע הכללי, שהיה מידידיו. העיתון "השליח" (Curierul) המקומי הופיע למחרת במסגרת שחורה ועם תיאור מעשי הצדקה של יעקב נוישוץ.
