מורשת יהודית ברומניה 06.02.2022 – גראסים לוקה
גראסים לוקה משורר ואומן סוראליסטי יהודי רומני
Marian Marom (מריאן מרום), 05.02.2022, 18:20
גראסים לוקה נולד ב-23 ליולי 1913 בבוקרשט בשם סלמן או סולומון לוקר. אביו ברל לוקר היה חייט במקצועו ונפטר כשנה אחרי לידת בנו. לוקה בא במגע עם השפה הצרפתית והגרמנית בבוקרשט בתחילת שנות ה-20 ובמהלך שנותיו המעצבות והוא קרא יצירות פילוסופיות רבות בשלב מוקדם מאוד בחייו.
בגיל 17 השתייך לתנועה הסוריאליסטית, והיה חבר חשוב בקבוצת "אלגה". Alge, עם כותרת המשנה מגזין של אומנות מודרנית, היה מגזין ספרותי רומני אוונגרדי שפורסם בבוקרשט על ידי אאורל ברנגה, Gherasim Luca, Jules Perahim, Sesto Pals ו-Paul Păun בין השנים 1930 ו-1933. ויקטור בראונר, גאו בוגזה, פרדי גולדשטיין תרמו גם הם למגזין במשך הזמן. רוב היצירות שפורסמו במגזין היו הסוריאליסטיות. המגזין הופיע בשתי סדרות: הסדרה הראשונה יצאה לאור ב-7 גיליונות בין ספטמבר 1930 ליולי 1931 (גיליון של חג המולד של המגזין יצא לאור בפורמט פוסטרים, והגיליון האחרון הודפס בפחות מ-50 עותקים. הסדרה השנייה פורסמה ב-3 גיליונות בין מרץ למאי 1933.
חשוב לציין שגארסים לוקה היה, במשך זמן מה, חבר במפלגה הקומוניסטית הרומנית, שהשתתף בפעולות בארץ ובצרפת בהוראת הנהגתה של המפלגה ובעיקר כתב, בין היתר, בכתב העת "Cuvântul liber" המילה חופשית , ותמך ברעיון של "שירה פרולטרית". בסדרת מאמרים משנת 1935 מדבר לוקה על "חינוך לשירה מופשטת של מעמד הפועלים" .
במסגרת הגל הסוריאליסטי גארסים לוקה הצטרף לקבוצה של גלו נאום, ויקטור בראונר וזק הרולד. החל משנת 1938 הוא נסע לעיתים קרובות לצרפת. התגברות האנטישמיות והתחלת מלחמת העולם השנייה אילצו את גארסים לוקה להישאר מחוץ לרומניה אבל לא הצחלתי לגלות איפה בדיוק.
גארסים לוקה היה למעשה אחד ממייסדי הקבוצה הסוריאליסטית הרומנית השופעת המתפתחת בנון-קונפורמיזם אסתטי ובמרד חברתי על ידי הרחבת ההרפתקה האוונגרדית שהתחילה עם טריסטאן צארה, בנימין פונדויאנו, קונסטנטין ברנקושי, וויקטור בראונר.
לאחר המלחמה גארסים לוקה חזר לרומניה יצר גרעין של אמנים סוריאליסטיים שכלל את גלו נאום (Gellu Naum), פאול פאון (Paul Păun), וירגיל תאודורסקו (Virgil Theodorescu) ודולפי טרוסט (Dolfi Trost). זה הזמן שגארסים לוקה התחיל לכתוב ולפרסם בצרפתית, כולל שירה. הוא המציא את ה"קובומניה" ויחד עם דולפי טרוסט חיבר ופרסם ב-1945 את המניפסט האומנותי "דיאלקטיקה של דיאלקטיקה".
גראסים לוקה חש נרדף ברומניה ובשנת 1952 היגר לישראל ומשם עבר לפריז. ברגע המעבר הזה גראסים לוקה הפך לאדם ללא אזרחות ועשה מזה עיקרון עמ להרגיש כאדם חסר מולדת . גראסים לוקה הלך למשטרה מדי שנה לחדש את רישיון השהייה שלו בצרפת עד שאחרי 40 שנה וויתר וביקש אזרחות צרפתית. משנת 1955 חי עם הציירת מישלין קאטי לה נישא לימים. הוא גר במונמארטר, בבית מלאכה ישן, ללא מים חמים או שירותים, בקומה השלישית, מתחת לגג. בין חבריו נמנים ויקטור בראונר, זאק הרולד, פול צלאן כולם אמנים יהודים רומנים. חברו ושותפו זאק הרולד, צייר ופרסם על קירות פריז, זמן קצר לפני מרד הסטודנטים במאי 1968, רשימה של ציורים שהושפעו מאנדרה ברטון ומהשירים של גראסים לוקה.
הרסיטלים לשירה שלו שהוא יזם והגיש בשנות ה-60, לא מותירים אף איש תרבות אדיש. הפילוסוף זיל דלז (Gilles Deleuze) עשה לו כבוד והדגיש את מידת החידוש של השירה של לוקה, על ידי לקיחת השפה לקצה גבול היכולת. דלז מציין אותו כ- "משורר גדול בין הגדולי המשוררים".
נאמן עד הסוף לרעיון שיש לו זכות מלאה לסרב לציית לייעוד הביולוגי של האדם, סולומון גראסים לוקה לוקר החליט לשים קץ לחייו בגיל 80. "שכן אין עוד מקום למשוררים בעולם הזה", כפי שכתב במכתב פרידה וכמו חברו המשורר פול צלאן 24 שנים קודם לכן, הוא התאבד בקפיצה לנהר הסיין ב-9 לפברואר 1994. גופתו נימצאה ב-10 במרץ.
