מורשת יהודית ברומניה 07.03.2021 – ארנולד שוופלברג
ארנולד שוופלברג (Arnold Schwefelberg) משפטן רומני-יהודי
Marian Marom (מריאן מרום), 07.03.2021, 13:56
בשבוע שעבר הזכרתי את ורוניקה פורומבקו המשוררת שנולדה בשם המשפחה שוופלברג וקבעתי לעצמי לכתוב עליה. אבל לפני כן ראוי לדבר על אביה ארנולד שוופלברג ואני אקדיש לו מאמר זה לפני המאמר על בתו.
ארנולד שוופלברג נולד ב-1896 בבראילה (Brăila). גדל ולמד בבראילה שם אביו, יצחק היה מורה ומנהל בית הספר הרומני-יהודי, בו למדו ארנולד וארבעת אחיו. סבו של ארנולד שוופלברג, יאנקו פצטארו (Iancu Pecetaru) היה כפי שאומר שמו יצרן של חותמות ביאשי. סבו מצד אמו של ארנולד, ולוול שטיין, היה מלמד (מורה) בגאלאצי (Galați).
בשנת 1906 היה ארנולד שוופלברג אחד מהיהודים הבודדים שהתקבלו לבית הספר התיכון ניקוליה באלצסקו בבראילה, ושם הוא היה עד למעשים שביצעו תנועות האנטישמיות הראשונות של הסטודנטים הלאומניים הרומנים. כשהבין כבר מגיל צעיר שהוא חי בעולם עוין, תמיד בשוליים במרחב הציבורי, עסק ארנולד שוופלברג בפעולות רבות לסייע לקהילה היהודית גם בכיוון של להשיג זכויות אזרח. למעשה, הפעילות לטובת בני עמו, המעורבות הפעילה, הרוח האזרחית הם אופיניים בכל חייו.
ארנולד שוופלברג למד באוניברסיטת בוקרשט משפטים וגויס במהלך מלחמת העולם הראשונה ונלחם בחזית. הוא היה אחד מ-300 החיילים היהודים הרומנים שקיבלו אזרחות רומנית. לאחר המלחמה מילא תפקיד חשוב בקהילה היהודית בבוקרשט. אינטלקטואל מודרני שלמד גם במערב אירופה, והיה מנותק מהיהודית, והדאגה העיקרית שלו הייתה ההגנה על זכויות אזרח שהושגו עבור הקהילה היהודית. הוא עבד בצמוד למנהיג הקהילה היהודית וילהלם פילדרמן אשר עליו כבר דיברתי ברובריקה זאת.
ארנולד שוופלברג תמיד חי בהתלבטות בין השאיפה הטבעית להשתלב בחברה הרומנית ובין הציונות. הוא בעצמו מעיד על כך בספר אוטוביוגרפי שכתב ואני מצטט :
"נולדתי בתקופה של אמנציפציה תרבותית של היהודים ברומניה, קיבלתי שורשים עמוקים מדי בתרבות הרומנית והאוניברסלית ולכן לא הייתי מחובר מספיק ליהדות, ובעיקר לא בזמן. כי אני בעצמי גידלתי את ילדי באותה צורה ונתתי להם כמעט אך ורק תרבות רומנית ואוניברסלית."
כאשר הוקם משטר אנטונסקו שוופלברג נעצר ונשדד על ידי חברי ארגון "משמר הברזל" במהלך המרד שלהם בינואר 1941. על כך אצטט מיומנו:
"שמרו אותי שם במטה הפדרציה של איגודי הקהילה היהודית במשך יום ולילה, הוכיתי על גבי ועל הידיים מספר פעמים עם צינור גומי. העובדה ששתקתי מיררה אותם עוד יותר! […] בנאי שתיקן פעם את המדרכה מול ביתנו, היה ראש כנופיה של עשרה אנשים שלקחו אותי לביתי, תוך שמאימים עלי עם אקדחים וגזלו מביתי כל מה שהם יכולים. מילאו שתי מכוניות וטנדר. ראש הכנופיה, הבנאי, שם כידון על צווארי ואיים להרוג אותי. הוא זז רק כשבתי ורוניקה עמדה בינינו וצעקה: עזוב את אבי!. בתי הצעירה הייתה חולה במיטה; והשודדים חטפו מאצבעה טבעת […] "
במהלך מלחמת העולם השנייה הוא היה פעיל ביותר במתן תמיכה ליהודים שנותרו מובטלים בגלל החקיקה האנטישמית. הוא גם עזר למשפחות של קורבנות פוגרום יאשי ב-1941, ניהל את ועדת התמיכה במגורשים וארגן סיוע לפליטים יהודים מצכוסלובקיה ומהונגריה.
בניגוד לאינטלקטואלים יהודים רבים ארנולד שוופלברג לא הלך שולל בנוגע לכוונות המשטר הפוליטי שהוקם ברומניה לאחר אוגוסט 1944. למרות נטיותיו השמאלניות, הוא היה ספקן בקשר לקומוניזם, אף שבתו הגדולה, המשוררת ורוניקה פורומבאקו, הייתה חברה במפלגה הקומוניסטית הרומנית במהלך המלחמה. ביוני 1952 הוא נעצר והואשם בכך שתמך בפעילות ציונית ובהגירה לישראל. לאחר מעצר וחקירות, הוא שוחרר בדצמבר 1953.
לאחר שחרורו מהכלא, בתקופת השלטון הקומוניסטי, ארנולד שוופלברג ניסה להשתלב בחברה, אם כי הרבה מתחת ליכולות האינטלקטואליות שלו. הוא עבד כעורך דין מין השורה במערכת הביטוח הממלכתית. אבל הוא הרגיש יותר ויותר חסר תועלת ומנוכר. חרטה, תחושה של חוסר התועלת, משבר שלטו בשנות חייו האחרונות. חייו הם מופת לגורל הדור אליו הוא השתייך.
ארנולד שוופלברג הלך לעולמו בבוקרשט ב-1979 בגיל 83.
