מורשת יהודית ברומניה 14.03.2021 – ורוניקה פורומבקו
ורוניקה פורומבקו סופרת, משוררת ומתרגמת יהודיה רומניה.
Marian Marom (מריאן מרום), 14.03.2021, 14:12
בחיבור ישיר לשידור משבוע שעבר אקדיש את הרובריקה הנוכחית לבת של ארנולד שוופלברג.
ורוניקה נולדה בבוקרשט ב-24 לאוקטובר 1921 במשפחת שוופלברג. אביה ארנולד היה משפטן ידוע וממנהיגי הקהילה היהודית ברומניה. אמה שלה בטי באה ממשפחה בשם גרונבאון (Grunbaun).
עד גיל שבע ורוניקה גודלה ע"י מטפלת שמקורה היה כפר פורומבקו (Porumbacu) במחוז סיביו. בגלל אהבתה למטפלת בילדות ורוניקה בחרה מאוחר יותר בשם פורומבקו כשם העט שלה. כשורוניקה בת חמש נולדה אחותה אשר לימים תתפרסם כציירת מוכשרת בשם מריה קונסטנטין שוופלברג ואף תאייר מספר ספרי שירה של אחותה הגדולה.
ורוניקה למדה בבית ספר יוקרתי לבנות אלנה דואמנה (Elena Doamna) בין השנים 1932 — 1940 בבוקרשט. במהלך לימודיה התיכוניים ורוניקה הסתכנה והפכה לפעילה במפלגה קומוניסטית הרומנית שהייתה אז מחוץ לחוק. בסיום הלימודים התיכוניים היא לא הצליחה להירשם לאוניברסיטה בוקרשט בגלל החקיקה האנטישמית ובמקום זאת למדה במכללה הפרטית לסטודנטים יהודים בשנים 1942–1944. לאחר 23 לאוגוסט1944 , ורוניקה פורומבקו התחילה ללמוד מסודר באוניברסיטה בבוקרשט וב-1948 סיימה את לימודיה בפקולטה לסיפרות ופילוזופיה.
בין השנים 1945 ל1949 ורוניקה פורומבאקו עבדה לפרנסתה כעורכת בחברת השידור הרומנית ואחר כך עשתה תפקידי ניהול בתחום ההוצאה לאור. היא הייתה סגנית העורך הראשי בכתב העת החיים הרומניים (Viața Românească) בשנים 1949–1953 ומ-1953 עד 1956 באותו תפקיד ב- Gazeta Literară . בין השנים 1956-1964 כיהנה כראש מחלקה באגודת הסופרים של רומניה. מ-1970 עבדה כמורה ומחנכת במוסד לחינוך ילדים ונוער שנקרא Palatul Pionierilor. היא ניהלה שם חוג לספרות בשם "ריגוש" (FREAMAT ברומנית) שבו הצליחה לקדם את התרבות הרומנית בקרב התלמידים .
ספריה הראשונים היו שירה ב- Visele Babei Dochia ופרוזה "בסוף קו האוטובוס 38" (La capătul lui 38) שניהם משנת 1947. בספר "בסוף קו האוטובוס 38" ורוניקה פורומבקו מתארת את החיים בשולי העיר הגדולה. בשנות ה-50 פורסמו הרבה ספרי שירה שלה אבל בעלי ערך פואטי מועט שנכתבו בסגנון השטחי של הפרולטקולטיזם של המשטר הקומוניסטי השולט. ורוניקה פורומבקו כותבת סדרה שלמה של ספרי שירה ששיקפו את התחושה והפאתוס האזרחי של אותה תקופה, אך רק לעיתים רחוקות שירתה חורגת מרמה הטזיסטית הפשוטה.
רק בשנות ה-60 ובהמשך כאשר סיגנונה משתנה ללירי ורוניקה פורומבקו מצליחה להוכיח את כשרונה כמשוררת. חלוף הזמן הבלתי פוסק, תחושת השבריריות של החיים, כאשר היצירה הסיפרותית מצליחה למנוע את טעמם המר רק במעט, הם הופכים לנושאי שירתה ומעידים על התקדמות של ורוניקה פורומבקו ביכולת הביטוי ובאותנטיות הווידוי הפואטי והתנקות מהנושאים הפרולטקולטיסטיים.
מעבר לכתיבתה המקורית פרסמה ורוניקה פורומבקו גם תרגומים מהשירה העברית של משוררים כגון נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי ויהודה עמיחי. היא ערכה שתי אנתולוגיות משירה סקנדינבית, "משוררים נורדיים" ב-1962 ו-"שירה נורדית מודרנית" ב-1968. היא פירסמה תרגומים נוספים, שנחשבו למוצלחים מאוד ע"י הקוראים והביקורת, מיצירות של פרידריך שילר, לואי אראגון, רפאל אלברטי, אמילי דיקינסון.
שני הרומנים האוטוביוגרפיים שלה "השערים" (Porțile) מ-1968 והרומן "קול וגל" (Voce şi val), שפורסם ב-1976 משחזרים את האווירה במשפחה יהודית טיפוסית של המעמד הביניים על רקע בוקרשט שבין מלחמות העולם. בספרים האלה היא כותבת כיצד נהרסות התמימות של המתבגרים ושלוות הבית על ידי ההקצנה הפוליטית של רומניה ומעורבותה במלחמה. היא מסבירה איך אכיפת החקיקה האנטישמית, "הרומניזציה" של האומה, הלגיונרים של משמר הברזל והבידוד האזרחי והאינטלקטואלי קירבו אתה לתנועה הקומוניסטית.
ב-4 למרץ 1977 ורוניקה פורומבקו עם בעלה מיכאיל פטרובאנו (Mihail Petroveanu) אירגנו ארוכת ערב והזמינו את המשורר בקונסקי (A.E. Baconsky) עם רעיתו קלרה (Clara) ואת המבקר והיסטוריון הסיפרותי מיכאי גפיצה (Mihai Gafița) יחד עם אוניצה (IOANA) אישתו. הזוג פורומבקו פטרובאנו גרו בבניין רב קומות ידוע במרכז בוקרשט ,בשם קונטיננטל. בזמן ארוכת הערב התרחשה רעידת האדמה אשר הפילה את הבניין כולו וקטעה את החיים של 3 הזוגות . באותה קטסטרופה של בניין קונטיננטל נספו גם השחקן טומה קראגיו והבמאי אלכסנדרו בוקאנץ ועוד בני אדם פחות מפורסמים . כך עוברת תהילת עולם .
