מורשת יהודית ברומניה 19.07.2026
מאיר דיזנגוף יהודי רומני שהיה מייסד תל אביב וראש העיר הראשון שלה – חלק ראשון
Marian Marom (מריאן מרום), 22.07.2026, 18:30
מאיר דיזנגוף נולד ב-25 לפברואר 1861 בכפר יקימאוצי (Echimăuți) שבמחוז אורהיי (Orhei) אזור בסרביה ברפובליקה מולדובה של ימינו. אביו יעקוב דיזנגוף היה מנהל המשק החקלאי של אחד מבעלי-האחוזות בבסרביה . אימו מיטה-שרה הייתה עקרת בית. את חנוכו הראשון קבל מאיר דיזנגוף מפי רב מיוחד ואח"כ נמסר הילד מאיר לה”חדר” המסורתי, עד שמלאו לו חמש-עשרה שנה. אז עברה משפחתו לעיר קישינאו (Chișinău) , שם למד מאיר בבית ספר כללי והתחיל להכין את עצמו לגמנסיה. אך הכניסה לגמנסיה הממשלתית היתה אז קשה בגלל הגבלות של ילדי היהודים. לא עזרה גם הנסיעה לאודסה, גם שם היו דלתות הגמנסיה סגורות בפני היהודים. למאיר דיזנגוף לא נשארה אלא הדרך של הלימוד אקסטרני. בשנת 1882 לקראת גיל 21 מאיר התנדב לצבא של הצאר הרוסי ושירת כעורך עיתון צבאי בעיר ז'יטומיר היכן שהכיר את העלמה היהודיה צינה חיה ברנר.
אחרי סיום שירותו הצבאי מאיר דיזנגוף עבר לאודסה והכיר שם את ליאון פינסקר, את אחד העם ופעילים ציונים נוספים. באודסה בזמן לימודים בבית הספר "טרוד", שם למד יציקת ברזל מאיר דיזנגוף היה פעיל במחתרת "נרודניה ווליה" ("רצון העם"). זאת הייתה תנועה מחתרתית סוציאליסטית טרום-מרקסיסטית שפעלה ברוסיה בימיהם של הצארים אלכסנדר השני שנרצח על ידי חברי הארגון ובנו, אלכסנדר השלישי. בגלל ההשתייכות לתנועת הטרור המהפכנית הזאת, מאיר דיזנגוף נעצר באודסה ב-14 לאוגוסט 1885 ומשם הועבר מאוחר יותר לכלא בז'יטומיר ונחקר למשך 8 חודשים. לאחר השחרור ממעצר הצטרף לאגודת "חובבי ציון" ייסד סניף של האגודה בקישינאו ונבחר כציר לוועידתה השלישית בשנת 1887 שנערכה בעיירה דרוסקינינקאי (Druskininkai) שבליטא.
בשנת 1888 נסע מאיר דיזנגוף ללמוד הנדסה כימית בסורבון בפריז. הוא למד במשך שלוש שנים והשתלם בייצור זכוכית באוניברסיטת ליון. בפריז הכיר את הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, אשר התרשם מכישרונו, ובשנת 1892 עלה לארץ ישראל במסגרת העלייה הראשונה בשליחות הברון עם המשימה להקים מפעל לבקבוקי זכוכית עבור היקב "יין הברון". ב-1893 נסע דיזנגוף לאלכסנדריה עם בת-זוגו צינה ברנר, שאותה הכיר בז'יטומיר, ונשאהּ אותה לאישה. בשנת 1894 נכשל הניסיון להקמת מפעל הזכוכית בארץ ישראל מאיר דיזנגוף שב לאודסה ושם הקים מפעל הזכוכית. הוא המשיך בפעילותו באגודת "חובבי ציון" והתחבר עם מנדלי מוכר ספרים, שמעון דובנוב, חיים נחמן ביאליק ואלתר דרויאנוב, נמנה עם מקימי ההוצאה לאור מוריה ונטל חלק בקונגרסים הציוניים החמישי והשישי. על אף שבקונגרס הציוני השישי נמנה עם מתנגדי תוכנית אוגנדה, היה מאיר דיזנגוף חסיד נלהב של בנימין זאב הרצל.
ב-1904 ייסד עם חברו, זאב גלוסקין, את חברת "גאולה" לרכישת קרקעות בארץ ישראל. בשנת 1905, בגיל 44, עלה בשנית לארץ ישראל, והתגורר ביפו. במקביל עסק בייבוא מכונות, והקים חברה לשירות לצורך הובלת נוסעים לירושלים ולמושבות. כמו כן, הקים עם שותפים חברת ספנות שנקראה על שמו דיזנגוף.
מאיר דיזנגוף היה ממייסדי אגודת אחוזת בית ב-1906 וממייסדי שכונת אחוזת בית ב-1909. "אחוזת בית" הייתה שכונה יהודית שנוסדה מחוץ לחומות יפו ב-11 באפריל 1909. מועד יסוד השכונה נחשב למועד יסוד העיר תל אביב. לאחר סיום בניית שכונת אחוזת בית נבחר דיזנגוף לראש הוועד, ושימש בתפקיד זה עד 1922.
בתקופת מלחמת העולם הראשונה גורשו רבים מראשי היישוב והוגלו מארץ ישראל. מאיר דיזנגוף התמנה לתפקיד מקשר בין היישוב הגולה לבין השלטונות העות'מאנים. הוא הקים את ועד ההגירה, שניהל את הלוגיסטיקה של כל צורכי הגולים: גיוס עגלות מהמושבות להסעת הגולים מתל אביב למושבות, ניהול השמירה על הרכוש הנטוש בתל אביב, גיוס כספים וכח אדם להספקת אמצעי מחיה, מזון ורפואה וטיפול ביתומים. חלק גדול ממגורשי תל אביב, ודיזנגוף בתוכם, ישבו בחיפה. בספטמבר 1918, עם השלמת כיבוש חיפה על ידי הבריטים, קיבל דיזנגוף את פני הגנרל שפיקד על הכוחות. הגנרל צירף אותו למכוניתו וביחד נסעו לתל אביב.
עד כאן חלק ראשון בתולדות מאיר דיזנגוף .
