מורשת יהודית ברומניה 26.03.2023
יעקב יצחק נימירובר רב ראשי של רומניה – חלק שני
Marian Marom (מריאן מרום), 28.03.2023, 13:40
הרב נימירובר תמך בחיזוק החינוך היהודי המודרני ושאף לשלב לימודי יהדות ועברית עם לימודי חולין. תרם להקמת בתי ספר תיכון יהודיים "קולטורה" ובשנת 1899 יחד עם ד"ר קרפל ליפה ניהל בית ספר יהודי ראשון למסחר המיועד לתלמידי קהילת יאשי. החל משנת 1906 יחד עם משכילים יהודים של השורה הראשונה ייסד מעין אוניברסיטה עממית יהודית בהשראה ציונית שפעלה ביאשי במשך כעשר שנים.
בשנת 1911 נבחר נימירובר לרבה של קהילת היהודים הספרדים של בוקרשט וזאת למרות השתייכותו לעדה האשכנזית. הוא נבחר בעיקר בגלל דעותיו הליברליות שהתאימו לקהילה הספרדית של בוקרשט. עבור כ-1000 משפחות בבוקרשט אשר מנתה הקהילה "הספרדית" יזם נימירובר המון פעילות בתחום הרווחה, החינוך והתרבות היהודית. הנהיג, בין היתר, קורסים לדת ישראל ולתולדות העם היהודי המיועדים לתלמידי בתי ספר יסודיים, תיכוניים ומקצועיים. באותה תקופה שירת גם כרב של הצבא הרומני בבוקרשט, מורה להיסטוריה ודת בבתי הספר "קולטורה" וחבר בוועדת משרד החינוך הרומני להסמכת המורים לשפה העברית. הרב נימירובר היה בין ראשי פעולות הסיוע למשפחות החיילים המגויסים ולמשפחות השכולות בימי מלחמת העולם הראשונה. הרב נימירובר נהג להרצות על פילוסופיה של תולדות עם ישראל . ב-1912 הקים גם בבוקרשט חוג תרבותי לפי הדוגמא שהוא עשה לפני כן ביאשי. ב-1919 היה חבר במשלחת יהודי רומניה לוועידת השלום שנערכה בפריז.
ב-17 למאי 1921 נבחר לתפקיד הרב של בית המקדש הקורלי של בוקרשט. תחילה הרב נימירובר רצה לאחד את הקהילות, קהילת בית המקדש הקורלי והקהילה הספרדית של בוקרשט, אבל התעוררה התנגדות וזה לא עלה בידו. ב-1926 הוכרזה רשמית היהדות כדת בעלת מסגרת ארגונית ריכוזית, דוגמת יתר הדתות שפעלו ברומניה ונימירובר נבחר לרב הראשי של יהדות רומניה, בהתחלה של קהילות ה"ממלכה הישנה" (ולאכיה ומולדובה) ולאחר מכן של רומניה כולה והמשיך והתמיד בכך עד סוף ימיו. נימירובר היה רב ליברלי ובחירתו לרב ראשי החמירה את המתח עם גורמים בקהילה האורתודוקסית, גם משום ששתי הקבוצות נתמכו, כל אחת מהן לחוד, על ידי מפלגות רומניות יריבות.
הרב נימירובר פעל לגישור וקירוב בין הזרמים השונים ביהדות רומניה ופעל גם כדי לקרב בין היהודים ובין החברה הרומנית הכללית. נימירובר אמר שהרב צריך לאחד בתוכו בין "הכוהן" העומד על משמר של "מזבח העבר" ובין "הנביא" המביט אל העתיד. לאורך דרכו חתר לגישור בין מסורות מקודשות ביהדות לבין אתגרי המודרניות. לנימירובר הייתה השקפה אינטגרליסטית לגבי התופעות החברתיות, הרוחניות והתאולוגיות. מצויד בידע הרחב הקדיש כתבים רבים לעניין המוסר היהודי, שבעיניו היה תמצית של משולש הת"ווים, תורה, תנ"ך ותלמוד.
בספר היסטוריה לפילוסופיה של היהדות, שפרסם הרב נימירובר, הוא מתאר את ברוך שפינוזה כמי שהפיץ אור על שמי האנושות בתקופה חשוכה. הוא ראה בשפינוזה את הפילוסוף העולמי שמשתייך לפילוסופיה יהודית. לגבי התקופה המודרנית הציג נימירובר בראש את משה מנדלסון, אותו תיאר כסוקרטס של תקופתו והדגיש את השפעת הפילוסופיה של עמנואל קנט על הוגים יהודים בני התקופה. לדעת נימירובר, הפילוסופיה הדיאלקטית של הגל, לפי תפיסתו של היינריך היינה, השפיעה על הוגים רדיקליים דוגמת פרדיננד לאסאל וקרל מרקס, נימירובר טען שהיהדות הפרוגרסיסטית רואה בנחמן קרוכמל פילוסוף יהודי, באברהם גייגר רב רפורמי, יוצר ערכים חדשים ביהדות ובאנשי האתיקה מוריץ לצרוס ושטיינטל היסטוריונים.
עד כאן החלק השני בתולדות הרב ד"ר יעקב יצחק נימירובר.
