מורשת יהודית ברומניה 30.06.2024
היסטוריה קצרה על נוכחות היהודית בוולכיה – חלק שני
Marian Marom (מריאן מרום), 02.07.2024, 09:42
בהמשך המסמך של השליט שטפאן רקוביצה מופיעות חובות הכלכליות של האוכלוסיה היהודית והקריאה ליהודים לציית באשר הם למה שיצווה עליהם יצחק החכם ומעל הכל לכבדו כמעביר ההנחיות של שליט הממלכה. למסמך יש משמעויות רבות, הוא מעיד על קיומן של קהילות יהודיות בבוקרשט ובערים אחרות בוולכיה, כמו גם במחוזות רומניה האחרים, הוא מדגיש את התגבשותו, גם אם התחלתי בלבד, של מבנה ארגוני פונקציונלי לאותה תקופה, נותן סמכות למי שמונה על ידי השליט להנהיג ולפקח על מילוי החובות המוטלות על קהילות היהודיות. שליטים פנריוטים אחרים, כגון אלרכסנדרו איפסילנטי, מיהאי שוצו, ניקולאה מברוגני, אישררו גם הם את מנהיגי הקהילות היהודיות. רשומות דוקומנטריות אחרות מתקופה זאת מעידות על הענקה לחלק מהיהודים את הזכות להשתמש או להחזיק בנכסי דלא ניידי ו/או במקרקעין.
השליט קונסטנטין האנג'רליו (Constantin Hangerliu) פטר, בספטמבר 1798, את כורכי הספרים ואת יצרני המדים הצבאיים היהודים מהתחייבויותיהם הכספיות כלפי השלטון. התקופה של השליטים במקור מהשכונה פאנר של איסטנבול (הפנריוטים) הייתה תקופה היסטורית נוחה לגידול במספר היהודים ולפיתוח פעילותם הכלכלית בנסיכויות רומניה, כולל בוקרשט.
עם המאה ה-19, במיוחד לאחר הסכם אדריאנופול בשנת1829, כאשר ניתן יותר חירות לנסיכויות רומניה, הופיעו תנאים כלכליים טובים אף יותר גם עבור האוכלוסייה היהודית, שבתוכם הסוחרים והמעוניינים במחזור הכסף והסחורות, תפסו מקום חשוב. במקביל, הפתיחה למערב, שהולכת ומתגברת עוררה את התפתחותם של החינוך, המדע, הרפואה, האומנויות וארגונים שיש להם מקום של כבוד בחיי היהודים. אלו היו שדות בעלי מסורות של אלפי שנים, שנוצרו מפעילותם של אישים גדולים, מימי קדם ועד עידן ההשכלה, מסורות שנמשכו עד ימינו, במיוחד במרכזי תרבות רומניים ברמה האירופית כגון בוקרשט, יאשי, קלוז', צ'רנאוצ'י וכו'.
במהלך המאה ה-19 והמחצית הראשונה של המאה ה-20, נוצרה שיכבה רחבה של יהודיים סוחרים, בנקאים ותעשיינים, התורמים תרומה יוצאת דופן להתקדמות הכללית של החברה הרומנית שנהנתה מהערכתה של רוב האוכלוסיה הנאורה, במקביל לדעות קדומות שיצרו התנהגות שלילית ואף הובילו לאפליה ולצעדי דיכוי ב-145 השנים בין שנת 1800 לשנת 1945.
למרות המגבלות שהוטלו על ידי התקנות השלטוניות, שנקבעו ב-1831, שראו רק בבני הדת הנוצרית כ-"בני אדמה" או מקומיים, מה שיצר קשיים עבור היהודים, שהוגדרו כ"זרים", מבחינת הגישה לחינוך ולזכויות האזרח, ההגירה של היהודית המשיכה ומספרם של היהודיים הגיע ל-135,000 בנסיכות רומניה בשנת1859, והיוו 3% מהאוכלוסייה הכללית. בבירה בוקרשט בשנת1859 היו כ- 6000 יהודיים ובשנת 1906 המספר גדל פי 7 כלומר ל 42,000 נפשות מתוך סך של 341,321 תושבים, כפי שנרשם במפקד של שנת 1912.
תוך שמירה על התערבותם של גופים ממלכתיים בענייני הקהילה היהודית בכללותה, הביטוי "הגילדה היהודונים" ששימשה עד אז במסמכים רישמיים, הוחלף לעתים קרובות יותר ויותר במונח "אומה יהודית". התפקיד "חכם-באשה" שמינה השליט הוחלף בגופים שנבחרו ע"י הקהילה היהודית עצמה ופעילותם הוסדרה ע"י גופים ממלכתיים ובראשם הרב הראשי שהיה גם מנהיג רוחני.
רגע משמעותי מאוד היה גם עבור האוכלוסיה היהודית שהשתתפה בהתלהבות , המהפכה הליברלית-דמוקרטית של 1848 אשר דגלה מפורשות בהצהרת אסלאז (Proclamaţia de la Islaz) על אמנציפציה ליהודים וזכויות פוליטיות לכל תושבי רומניה בעלי כל אמונה. בניסיון לתרגם את האוריינטציה הזאת למציאות, מינו המהפכנים את היהודי הראשון למועצת העיר בוקרשט את הבנקאי מנוח הלל. בנקאי יהודי אחר דביצ'יון באלי ( Davicion Bally ) תמך כלכלית במהפכה. בהקשר המהפכה של 1848 ידועה כסמל העבודה הפלסטית של הצייר הרומני – יהודי דניאל קונסטנטין רוזנטל בשם "רומניה המהפכנית" (România revoluţionară). רוזנטל, שנשלח לשבי לאחר תבוסת המהפכה, עונה ואיבד את חייו בכלא בבודפשט, בהיותו המרטיר היהודי הראשון של תנועה פרוגרסיבית.
עד כאן חלק השני על תולדות עם ישראל בוולכיה.
