מורשת יהודית ברומניה 12.07.2020 – יון קאלוגארו
יון קאלוגארו זה שם העט של ישרואל בנו לייבה קרויטורו שנולד בשטייטל דורוחוי בפברואר 1902.
Marian Marom (מריאן מרום), 12.07.2020, 18:15
יון קאלוגארו זה שם העט של ישרואל בנו לייבה קרויטורו שנולד בשטייטל דורוחוי בפברואר 1902 . נולד במשפחה עניה ולא הרבה ידוע על ילדותו בצפון מולדובה. זמן קצר אחרי סיום מלחמת העולם הראשונה בנו קרויטורו עובר לבוקרשט ומצליח , למרות חוסר התמיכה הכלכלית, ללמוד בתיכון היוקרתי מאטיי בסרב (Matei Basarab).
כאן יש לקרויטורו את המזל להיות תלמידו של אוגן לובינסקו (Eugen Lovinescu) שמגלה את כשרונו בכתיבה , מעודד אותו לפרסם בכתב העת Sburătorul ואף מעסיק אותו בתור עורך ומבקר סיפרות . האגדה מספרת שלובינסקו הוא זה שבחר לו את שם העט יון קאלוגארו, כרמז לסגנון החיים הנזירי של הצעיר חסר אמצעים .
יון קאלוגארו התקרב ונהיה חלק מחוגים האוונגרדים של בוקרשט יחד עם סשה פאנה (Sașa Pană), פונדויאנו, Ilarie Voronca, Nicolae Tonitza, ועוד אנשי תרבות. קאלוגארו נהיה חלק מחבורת התיאטרון וספרות Insula של פונדויאנו וכך טקסטים שלו מקבלים הקראה מול קהל. ב-1923 קאלוגארו מפרסם את ספרו הבכורה Caii lui Cibicioc שהוא אוסף של סיפורים קצרים .
בשנות ה-20 וה-30 של המאה הקודמת קאלוגארו משתתף ומפרסם בכתב העת Contimporanul וביומון Facla של יון וינאה (Ion Vinea), מקים, עורך את כתבי העת Integral ו- UNU וגם כותב ומפרסם בהם. באותה תקופה יחד עם המשורר Stephan Roll מנסים לקיים את המוניטין של פונדויאנו , שעבר לפריז בינתיים, כמשורר, ע"י קידום השירה בצרפתית שלו ברומניה. כמו כן קאלוגארו עוסק בקידום התיאטרון היהודי וכאשר להקת תיאטרון האידיש מוילנה מתמקמת בבוקרשט הוא סייע לה ופעל כמזכיר של הועדה האומנותית של חברת התיאטרון הזאת ואף השתתף בניהולה.
השתתפותו של קאלוגארו בעריכת העיתון היומי Cuvântul של Nae Ionescu הידוע בעמדות האנטישמיות שלו, היא תמוה ומוזרה אבל מוסברת ע"י נפילת הצעיר התמים בקיסמה של האישיות היוצאת מן הכלל של יונסקו. קאלוגארו ממשיך לעבוד בעיתון זה עד 1934 כשהוא נסגר בצו המלך קרול השני בגלל התמיכה של העיתון בלגיונרים של משמר הברזל (Garda de fier).
במקביל ובהמשך קאלוגארו כותב עבור עיתונות שמאלית סוציאליסטית ואף נמצא כותב בפירסומים מרקסיסטים של N. D. Cocea . ע"פ דעתו של Crohmălniceanu , מבקר סיפרותי מרקסיסטי ממוצא יהודי, קאלוגארו הופך לשמלאן מתוך מחוייבות לסוריאליזם כמו אראגון, דסנוס, אלוארד ונרודה במישור הבינלאומי וכמו Geo Bogza ו- Miron Radu Paraschivescu במישור הרומני. הכיוון השמאלי של קאלוגארו בא לידי ביטוי גם בהתקרבותו לחוג השמאלי של יהדות רומניה והשתתפות בכתב העת אדם של יצחק לודו , אבל גם מעורר את חשדות של מוסדות הביטחון (Siguranța Statului) של ממלכת רומניה. התיק שלו ב- Siguranța Statului מתעבה עם מאמרי הביקורת האנטי — פשיסטית והאנטינאצית של קאלוגארו ועם מאמרים של סאטירה נגד המנהיג של גרמניה הנאצית אדולף היטלר.
יון קאלוגארו שרד את מלחמת העולם השניה ואת התקופה של חוקי הגזע של אנטונסקו גם בזכות ההגנה האישית של ידידו הסופר ואיש משפיע ליביו רבראנו (Liviu Rebreanu), למרות שהשילטונות הכניסו את שמו לרשימת הכותבים היהודים האסורים. קאלוגארו היה יוצא דופן מבין יהודי רומניה כאשר העז לקרוא לא לציית לפקודות משטר אנטונסקו ולא לציית להוראות הארגון היהודי המשת"פי.
קאלוגארו קודם ע"י השלטונות שבאו לאחר נפילתו של אנטונסקו באוגוסט 1944 . הוא הוחזר לשורות איחוד הסופרים הרומנים ובינואר 1948 מונה למזכיר הכללי של הארגון וסגנו של נשיא האיחוד, הסופר הדגול זכריה סטאנקו (Zaharia Stancu).
בתקופה זאת קאלוגארו מתרחק כסופר מהמודרניזם והופך לסופר סוציאל ראליסטי ומשרת באמונה ובאידאולוגיה את המשטר הקומוניסטי. הוא גם משמש כאחד העורכים של Scînteia העיתון היומי של המפלגה הקומוניסטית. ב-1951 מפרסם את הרומן האידאלוגי Oțel și pîine בעברית "פלדה ולחם" , המתאר הקמת מפעל פלדה בעיר הוניאדורה (Hunedoara). הרומן הזה ייזכה את קאלוגארו בפרס המדינה של השנה.
ב-1956 כאשר הוא בן 54 בלבד, נפטר יון קאלוגארו בבוקרשט. לאחר מותו בשנת1958 חבר הנעורים והעמית שלו סשה פאנה (Sașa Pană) מפרסם את הספר Casa șoarecilor, בעברית "בית העכברים", שהוא אוסף טקסטים וסיפורים שטרם ראו את אור הדפוס.
