מורשת יהודית ברומניה 04.09.2022
פרקי היסטוריה של השואה בטרנסנסטריה - חלק שני
Marian Marom (מריאן מרום), 03.09.2022, 23:23
ב-30 לאוגוסט 1941 התכנסו קציני צבא גרמנים ורומנים בטיגיניה כדי לחתום על הסכם בנוגע לשליטה בטרנסניסטריה. הרומנים נטלו פיקוד על המינהל האזרחי והותירו בעינה את החלוקה האדמיניסטרטיבית של האזור כפי שהתוו הסובייטים. באשר להסדרי הביטחון, הוצב כוח אבטחה רומני מיוחד בטרנסניסטריה. אחת ממטרותיו העיקריות הייתה שמירה על ביטחון הפנים בשיתוף עם הזנדרמריה המקומית. השליטה הצבאית נותרה בעיקרה בידיים גרמניות, אף כי הצבא הרומני נשאר בטרנסניסטריה. כמו כן הוקמה מיליציה אוקראינית ששיתפה פעולה עם שאר כוחות הביטחון.
אף שהרומנים הכריזו ריבונות על טרנסניסטריה, למרות הצעות גרמניות רבות הם מעולם לא סיפחו אותה בפועל. בעבור אנטונסקו, לא הייתה טרנסניסטריה מעולם חלק מן "המולדת הגדולה", אלא קלף מיקוח לצורך הסדרים טריטוריאליים קבועים בעתיד. גורל היהודים נקבע ע"י שיתוף הפעולה בין כוחות הכיבוש והשיטור הגרמניים עם כוחות הצבא והגנדרמריה הרומניים וכוחות המיליציה האוקראיניים . רצח היהודים המקומיים בוצע בידי כל הארגונים הללו גם יחד.
עם כיבוש העיר אודסה, באוקטובר 1941 , החל עוד גל רציחות. כ- 20,000 עד 30,000 יהודים מבין 80,000 היהודים שנותרו באודסה לאחר הפינוי הסובייטי מצאו את מותם. מעשי ההריגה האלה בוצעו ב- 24-23 לאוקטובר בידי הצבא הרומני בתואנה כי היהודים אחראים למעשי טרור ולפעולות חבלה בעיר. 40,000-35,000 היהודים הנותרים הוכנסו לגטו בתנאים מחרידים. גל הריגות נמשך כשגורשו היהודים מאודסה למחנות באזור ברזובקה. האזור הזה היה מאוכלס בצפיפות בגרמנים מקומיים, ובתוך שנה אחת נרצחו מרבית היהודים בו.
גם גורלם של שאר היהודים בחלקה הדרומי של טרנסניסטריה היה זהה. מבין 210,000 היהודים המקומיים בטרנסניסטריה נרצחו כ-80 אחוז במהלך ששת החודשים הראשונים לכיבוש. הריגתם הייתה חלק מן "הפתרון הסופי". הם נרצחו באותן שיטות ששימשו את כל האיינזצגרופן בטריטוריות הסובייטיות הכבושות. בגל גדול של מעשי אכזריות ורצח סומנו היהודים ובודדו, רכושם נלקח מהם, ולבסוף גורשו ונרצחו. פעולות אלו היו ע"פ המודל שפיתחו הנאצים בפולין. הייחודיות של מקרה טרנסניסטריה היה בתפקיד המרכזי שמילאו הרומנים והגרמנים המקומיים במעשי ההרג. בניגוד למיעוטים משתפי פעולה אחרים, דוגמת האוקראינים בשאר חלקי אוקראינה הכבושה או הליטאים ששימשו כוחות עזר לאיינזצגרופן, כאן היו משתפי הפעולה מתכננים, יוזמים ומבצעים גם יחד. המיליציות האוקראיניות היו למעשה זרוע מבצעת של האס-אס, והרומנים תרמו את הצבא ואת יחידות הזנדרמריה.
המתקפה על האוכלוסייה היהודית המופתעת הייתה מהירה ואכזרית. לא היה כל מפלט, ולא היה זמן להתכונן או להסתתר. האוכלוסייה היהודית מחוץ לאודסה חייתה מפוזרת בערים בינוניות וקטנות ובכפרים. אבל גם האוכלוסייה היהודית הגדולה של אודסה נותרה המומה לחלוטין. היהודים היו מבולבלים, ובהיעדר הנהגה היו נתונים לחלוטין לחסדי הכובשים. אלו הנהיגו מיד צעדי ענישה נרחבים נגד היהודים, שנחשבו לגרעין השלטון הבולשוויקי. הסתערות זאת ניזונה מן האנטישמיות העמוקה שרווחה ברומניה ואף העניקה לה תוקף. כביכול היה אישור לרגשות הלאומניים הקיצוניים ולתחושות הניצחון של הצבא הרומני, שאיבד רבים מחייליו במצור על אודסה.
בגטו באודסה, שהתקיים לא יותר משבועות אחדים והיה מוכה עוני ומחלות, לא היו אפשרויות רבות לעזרה עצמית או להתנגדות. האוכלוסייה הלא-יהודית באודסה ככלל חוותה כיבוש מתון יותר משאר האוכלוסיה שהיו נתונים תחת כיבוש גרמני ישיר. לאחר החודשים הראשונים לכיבוש ניסתה האדמיניסטרציה הרומנית להשיב את החיים למסלולם, אבל בשלב הזה האוכלוסיה היהודית כבר גורשה ורובה מצאה את מותה.
מספרם הכולל של היהודים שגורשו עלה על 130,000 . היחס הלא-אנושי והתנאים המחרידים שמהם סבלו המגורשים מתוארים לפרטים ביומנים, בספרי זיכרונות ובדוחות שונים. גודל האכזריות האנושית, הצעדים שננקטו כדי להשפיל אלפי חפים מפשע, הסבל הנורא שנאלצו לחוות היהודים המגורשים מעוררים זעזוע עמוק. הגירושים של היהודים לטרנסניסטריה ניתן בהחלט לכנות "מצעדי מוות".
עד כאן החלק השני
