מורשת יהודית ברומניה 07.09.2025
אליעזר וויזל סופר, עיתונאי, פילוסוף ואינטלקטואל ניצול השואה חתן פרס נובל לשלום רומני יהודי - חלק שלישי ואחרון
Marian Marom (מריאן מרום), 09.09.2025, 18:52
בטקס קבלת הפרס, שנערך ב-10 בדצמבר 1986 באוסלו אלי וויזל אמר ואני מצטט:
"בתחושה עמוקה של ענווה אני מקבל על עצמי את הכבוד שבחרתם להעניק לי. אני יודע: בחירתכם מתעלה מעליי, וזה מפחיד ומשמח אותי. מפחיד, כי אני תוהה האם יש לי זכות לייצג את המוני הנספים? האם יש לי זכות להיעתר לכבוד העצום הזה, בשמם? אין לי. איני מתיימר. איש אינו רשאי לדבר בשם המתים, איש אינו רשאי לפרש את אינספור החלומות שחלמו והחזונות שחזו. והבחירה הזאת גם משמחת אותי, כי אני רשאי לומר שהכבוד הזה שייך לכל הניצולים וצאצאיהם, ובאמצעותנו, לעם היהודי, שעם גורלו הזדהיתי מאז ומעולם.
אני זוכר: זה קרה אתמול ולפני נצחים. ילד יהודי גילה את ממלכת הלילה. אני זוכר את הבלבול ואת המבוכה שחש. זוכר את ייסוריו. הכל קרה מהר כל כך: הגטו, הגירוש, קרון הבקר החתום, המזבח הבוער שעליו היו אמורים ההיסטוריה של בני עמנו ועתיד האנושות לעלות כקורבן. אני זוכר: הילד שאל את אביו, 'איך ייתכן? אנחנו במאה ה-20, לא בימי הביניים. מי מרשה לבצע פשעים כאלה? איך העולם שותק?' והילד ההוא פונה אליי: 'אמור לי, מה עשית עם העתיד שלי? מה עשית עם חייך?' הוא שואל. ואני משיב לו שניסיתי – לשמר את הזיכרון, להיאבק נגד מי שמבקשים לשכוח. כי אם נשכח, נהיה אשמים. נהיה משתפי פעולה. ואז אני מסביר לו כמה תמימים היינו, כי העולם שהכרנו ידע ושתק. ולכן נשבעתי לעולם לא לשתוק בכל מקום ובכל זמן שבהם בני אנוש סובלים ומושפלים. תמיד מוטל עלינו לבחור צד.”
סוף ציטוט.
אלי וויזל השתתף בתכנון וייזום הקמת מוזיאון השואה הלאומי של ארצות הברית בוושינגטון הבירה, וב-1993 זכה להדליק, יחד עם הנשיא ארה"ב ביל קלינטון, את אש התמיד באולם הזיכרון שבמוזיאון, במסגרת טקס הפתיחה.
על פי ההיסטוריוגרפיה הקומוניסטית הרומנית, לרומניה לא היה חלק בשואת יהודי אירופה, והאוכלוסייה חונכה בהתאם לכך. לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי, מספר מנהיגים רומניים ובהם הנשיא, התבטאו בהתאם וגרמו לתגובות קשות במדינות המערב ובפרט בישראל. התגובות השפיעו על ההנהגה הרומנית, שחיפשה דרך להתמודד עם המצב. באוקטובר 2003 הקים נשיא רומניה, יון איליאסקו, ועדה של היסטוריונים בראשותו של ויזל, שנתבקשה לחקור את שואת יהודי רומניה. הוועדה, שבה לקחו חלק היסטוריונים ידועי שם כתבה דו"ח מקיף על רדיפת היהודים בשטחים שנשלטו על ידי רומניה, לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה. בעקבות דו"ח הוועדה הוכנו ברומניה תוכניות לימודים חדשות, הוחלט על הקמת מוזיאון השואה בבוקרשט ובשנת 2005 הוקם "המכון הלאומי לחקר השואה ברומניה על שם אלי ויזל.
את רוב רווחיו מהספרים שכתב אלי וויזל חילק דרך "קרן אלי ויזל לאנושיות". בין היתר הקימה קרן ויזל את בית ציפורה מרכז לימודים והזנה לאוכלוסייה האתיופית בקריית מלאכי ובאשקלון ע"ש אחותו שנספתה באושוויץ. בשנת 2007 הוענק לו פרס דייטון לספרות שלום. בשנת 2014 הוזכר אלי וויזל כמועמד לנשיאות בישראל, אולם הוא סירב להצעת ראש הממשלה הישראלי, להעמדתו לבחירה לתפקיד. בעיר ראשון לציון בישראל, בשכונת קריית חתני פרס נובל, יש רחוב על שמו. כשנה לאחר פטירתו, נקרא בניו יורק "דרך אלי ויזל" רחוב הממוקם בפינת רחוב 86 וסנטרל פארק וסט במנהטן. בשנת 2017 נוסף שמו לגינה ציבורית ברובע ה-3 בפריז.
אלי וויזל נחשב כותב ומרצה רהוט ומבוקש, ואחד הקולות הצלולים והמובהקים של קורבנות השואה ועמים מדוכאים. לבד מנושא הנצחת זכר השואה, פעל ויזל בנושאי ישראל וציונות, מצוקת יהודי ברית המועצות ואתיופיה, קורבנות האפרטהייד בדרום אפריקה, האינדיאנים בניקרגואה, הבוסנים קורבנות הטיהור האתני ביוגוסלביה לשעבר, מאבק הכורדים ואף בעיית הפליטים הפלסטינים. בשנת 2002, במהלך ביקור של אלי ויזל ברומניה, נחנך בעיר סיגט בית על שמו ולכבודו. משנת 2001 היה אלי וויזל חבר כבוד באקדמיה הרומנית.
אליעזר אלי וויזל הלך לעולמו ביולי 2016 במנהטן, ניו יורק, בגיל 87. טקס הלוויה נערך בבית הכנסת בו התפלל, בית הכנסת האורתודוקסי בשדרה החמישית באופר איסט סייד במנהטן, בהשתתפות 150 איש.
עד כאן החלק השלישי ואחרון של הביוגרפיה של אלי ויזל
