מורשת יהודית ברומניה 03.08.2025
לוצ'יאן ראיקו פילולוג, מבקר סיפרות ועיתונאי רומני יהודי - חלק ראשון
Marian Marom (מריאן מרום), 03.08.2025, 14:03
איש הסיפרות לעתיד אשר חתם בתור לוצ'יאן ראיקו נולד ב-12 למאי 1934 ביאשי בשם ברנרד ליבוביץ'. נולד במשפחה יהודית לאמא אוקה לבית סולומון ולאבא קרול ליבוביץ'. נולד בבית סבא וסבתא ביאשי כאשר אוקה נסעה לשם רק לצורך לידה, וחזרה איתו לביתה בברלד לאחר שלושה שבועות בלבד. אימו אוקה עבדה בברלד כפקידה ואביו היה איש עסקים. מוצאו היה יהודי לחלוטין ופעם הוא הכריז על עצמו כ"מעל הכל, יהודי", וציין כי מוצא אתני זה העניק לו דרמה קיומית ומיסטיקה עם שורשים תלמודיים.
את ילדותו בילה בברלד עיר במחוז וסלוי, הנמצאת בחבל מולדובה שברומניה, עד שסיים את לימודיו בבית הספר התיכון העיוני לבנים "קודראנו" בשנת 1951. עודד מהעובדה שזכה בפרס הראשון באולימפיאדת שפה וספרות רומנית לכיתות י' ו-י"א, השלב הלאומי נרשם לפקולטה לפילולוגיה בבוקרשט. לאחר שנה ראשונה ללימודים, הוא ניגש לבחינה והתקבל לבית הספר לספרות "מיכאי אמינסקו". שם היו לו עמיתים, בין היתר, ניקולאיה לאביש, פלורין מוגור, ראדו קוסאשו. לוצ'יאן ראיקו סיים את התואר בפילולוגיה באוניברסיטת בוקרשט בשנת 1958.
ראיקו הצעיר השתלב בגרסה המקומית של השמאל היהודי, אשר נקשרה יותר ויותר למפלגה הקומוניסטית לאחר 1944. כפי שציין היסטוריון הספרות היהודי רומני ליאון וולוביצ'י שעליו כבר כתבתי ברובריקה זאת, גם לוצ'יאן ראיקו וגם אשתו לעתיד, סוניה לריאן, השתייכו לדור של יהודים צעירים אשר נשבו בקסם של הרומנטיקה הקומוניסטית בסביבות 1948 כאשר הממלכה הרומנית הופלה על ידי משטר קומוניסטי, רק כדי "להתעורר" מההזיה בסביבות שנת 1960.
סוניה לריאן בשמה בלידה אריאן לוונשטיין היא זוגתו של לוצ'יאן ראיקו ובתם של אנטוניה לבית רייזמן פקידה, ומורדכו לוינשטיין מורה. סוניה לריאן היא אשת סיפרות בזכות עצמה ובוגרת תואר בפילולוגיה באוניברסיטת בוקרשט ועמיתה לספסל הלימודיים של ראיקו.
בתחילה כעיתונאי צעיר בירחון הסיפרותי "החיים הרומניים" (Viața Romînească) וכחבר במפלגה הקומוניסטית הרומנית, לוצ'יאן ראיקו התחייב בתחילה לריאליזם הסוציאליסטי, ופיקח על הסצנה הספרותית לשם התאמה אידיאולוגית, תוך שהוא מציית למנגנון הצנזורה. אבל מעודד מתהליך הדה-סטליניזציה בסוף שנות ה-50, ראיקו קרא תיגר בגלוי על הממסד הספרותי הקומוניסטי במאמרים שדיברו על עליונות האסתטיקה על פני ערכים פוליטיים. לצד עמיתים מהלימודים לוצ'יאן ראיקו השתתף בתנועת מחאת הנוער בשנת 1956 בעקבות המרד בהונגריה. מבחינה אידיאולוגית, עד 1956 ראיקו וקוסאשו הצידו את השמאל האנטי-סטליניסטי, ותמכו בסתר במהפכה בהונגריה השכנה. הם היו חלק מקבוצה גדולה יותר שתמכה ברשת האופוזיציה הצעירה, שכללה גם את לאריאן, לאביש, מוגור ופאנוש ניאגו. אם כי סוכני "סקיוריטטה" מעולם לא הצליחו להפלילו ישירות או את רעיתו, ונאלצו להסתמך על חשדות, הוא ואשתו נותרו מובטלים לאחר שהזוג סירב לבקר את עצמו.
לאחר תקופה קשה הזוג ראיקו זכו לשיקומם החלקי מבחינה פוליטית ואידאולוגית בתחילת שנות ה-60 בשנים הראשונות בשלטון של צ'יאושסקו. באותה עת הם היו כבר בדרכם הברורה להפוך לאנטי-קומוניסטים לחלוטין. כבעל טור ב"רומניה הספרותית" (România Literară), וכמבקר סיפרות מקצועי לוצ'יאן ראיקו אימץ גישה לסיפרות שטיפחה פלורליזם, קריאה צמודה ודחייה מוחלטת של הצורה הפורמלית. לוצ'יאן ראיקו זכה להוקרה רבה בקהילה הספרותית, במיוחד לאחר שפרסם מונוגרפיות מקוריות ביותר על ליוויו רבראנו בשנת1967, על ניקולאי גוגול בשנת 1974 ועל חברו המנוח ניקולאיה לביש בשנת1977.
עד כאן חלק ראשון של תולדות לוצ'יאן ראיקו.
