מורשת יהודית ברומניה 17.08.2025
לוצ'יאן ראיקו פילולוג, מבקר סיפרות ועיתונאי רומני יהודי - חלק שלישי ואחרון
Marian Marom (מריאן מרום), 19.08.2025, 13:40
ללוצ'יאן ראיקו היה אח בשם רובין לאיבוביץ' שהיה סופר אשר חתם ונודע בשם העת ווירגיל דודה. רובין לאיבוביץ' התמחה כיועץ משפטי, והופיע לראשונה בספרות רק ב-1964 בתור ווירגיל דודה . וירגיל דודה הצהיר פעם שראיקו ולריאן לא היו רק קרובי משפחה שלו, אלא גם חבריו הטובים ביותר. הזוג לוצ'יאן ראיקו וסוניה לריאן היו חברים טובים עם הסופר הנודע מרין פרדה אשר היה גם מנהל ההוצאה לאור "הספר הרומני" (Cartea Românească) והעדיף לקדם כתיבה רומנית על ידי פירסום של סופרים רומנים ותיקים וקידום סופרים צעירים.
מרין פרדה התרשם מאוד מהסולידריות של בני הזוג ראיקו את לריאן, וכינה אותם "אחים ראיקו". על פי דיווח בני הזוג ראיקו את לריאן השתתפו במסיבה שנערכה במוגושואיה ב-15 למאי 1980, במהלכה מרין פרדה נפל . דיווחים מפורטים יותר נאספו מאוחר יותר על ידי אחיינו של פרדה, המצביעים על כך שפרדה הצטרף באופן ספונטני לזוג ולחברם הצעיר המשורר מירצ'יה דינסקו, שלפי הדיווחים חגגו יום הולדתה של סוניה לריאן. מרין פרדה התאושש מפגיעת ראש מסתורית, שספג לפני הגעתו למוגושואיה, וגם סבל מדיכאון. מרין פרדה מעד בדיוק כשהיה עסוק בלגימה של המשקה הראשון שלו באותו לילה, והיה צריך לשאת אותו לחדרו, שם מת ללא השגחה, מה שעורר ספקולציות שהוא נרצח, בין אם על ידי ה"סקיוריטייט" או בין אם על ידי אויביו בעולם הספרות. אחד העדים סיפר שהקבוצה חגגה למעשה את יום הולדתה של סוניה לריאן, ושהסופר מרין פרדה, שהיה בבירור עייף, החליט רק לקפוץ לשם בגלל כבודו העמוק לבני הזוג ראיקו את לריאן.
מותו של מרין פרדה, כאובדן של חבר טוב, הוא שגרם לראיקו לסגת מקהילת הסופרים. בדידותו רק החמירה במהלך השנים שלאחר מכן, במהלך יישום מדיניות צנע גורפת. בבוקרשט שהוכתמה על ידי ייסורי הקומוניזם, לוצ'יאן ראיקו כמעט ולא יצא מהדירה החוצה, מבועת ככל שהיה מתוקפנותם של אלפי פנים, מהכפור, מהמחסור, מהשיעמום של כל יום. חברים שלו זוכרים אותו כקודר, מרוסן, נראה מבוגר בכמה עשורים, אך יותר מכל משועמם, משועמם עד כדי גועל. זה הפך אותו ליחיד בעובדי המגזין România literară שהבין את חוסר הרלוונטיות של ההתנגדות התרבותית שלהם.
בנובמבר 1986, לאחר שלוצ'יאן ראיקו קיבל מלגה ללימודים בצרפת, בני הזוג קיבלו לבסוף את דרקונים שלהם ממשטרו של צ'אושסקו. כפי שראיקו סיפר מאוחר יותר לאחיו ווירגיל דודה, הם "פשוט לא יכלו לחזור" לרומניה. לוצ'יאן ראיקו נאלץ בנסיבות אלה להשאיר את כתבי היד שלו בדירה, אך הרשויות נותרו רשלניות בטיפול בהם וכתוצאה מכך, הידיד שלו דינסקו הצליח לאסוף אותם מביתו הנטוש של ראיקו בחורף 1986–1987, ואף הצליח להבריח חלק מהם אל מחוץ לרומניה.
חברים שביקרו את לוצ'יאן ראיקו בפריז מצאו אותו במצב טוב יותר. אמרו שהשתנה: "האירוניה שלו ולהט חוזרו אליו, חוכמתו התעוררה לחיים וזוהרת שוב, נולד מחדש." בני הזוג התחברו מחדש עם סופרים רומנים אחרים בפריז והתאחדו עם התנועות האנטי-קומוניסטיות בחו"ל. לוצ'יאן ראיקו הועסק לזמן קצר ככתב ברדיו אירופה החופשית. בדצמבר 1989, המהפכה הרומנית הצליחה לשים קץ לקומוניזם ועד מהרה לוצ'יאן ראיקו חזר לפרסם גם ברומניה, בעיקר מאמרים עבור המגזינים המוקד (Vatra) ו- România literară . מתח ביקורת על חזית ההצלה הלאומית במיוחד לאחר שממשלתה אפשרה את ה-Mineriad ביוני 1990 כאמצעי להשתיק באלימות את המתנגדים. ביולי, הוא רואיין בפריז על ידי גבריאלה אדמאשטאנו מ-Revista 22, והביע את סלידתו מהחיים הפוליטיים של רומניה, אך גם ציין כי הסרת הצנזורה והתסיסה האינטלקטואלית יצרו את התנאים לפתיות וחופש.
תרומותיו הקבועות האחרונות של ראיקו היו מכתבים לקהל הרומני. מכתבים אלו הוקראו על ידו ברדיו צרפת הבינלאומי, והציגו בעיקר התפתחויות חדשות בספרות מערב אירופה. כל המאמרים הללו נכתבו בשנות התשעים, כאשר לוצ'יאן ראיקו היה מרותק למיטה, מותש ממחלות וכמעט עיוור.
לוצ'יאן ראיקו ברנרד ליבוביץ' הלך לעולמו ב-22 בנובמבר 2006 בבית חולים בפריז בגיל 72. גופתו נשריפה בבית הקברות פר לשז.
עד כאן חלק השלישי ואחרון בתולדות לוצ'יאן ראיקו.