מורשת יהודית ברומניה 27.07.2025
מירצ'ה סאוקאן במאי, תסריטאי וסופר ישראלי-רומני - פרק שלישי ואחרון
Marian Marom (מריאן מרום), 29.07.2025, 11:48
לסרט MEANDRE שצולם במחצית השנייה של 1965, בחורף ובאביב של 1966, והסתיים בקיץ 1966 היו כבר בשלב ההפקה התנגדויות שקטות, גינויים ולחצים להפסקת הצילומים. הסרט נאלץ להמתין כשנה נוספת לבכורתו בספטמבר 1967. אם הוא נמלט בקלות יחסית מנקודת מבט של קיצוצי הצנזורה קונספירציות הכניסו את הסרט להפצה מוגבלת. מתברר שהסיבה העיקרית ליחס הלא הוגן לסרט חשוב זה הייתה האחדות של חבורת האנשים חסרי חזון שניהלו את הקולנוע הרומני של התקופה. כך סרט שיכול היה לשנות את פני הקולנוע הרומני, במובן האמנותי והמקצועי, אינו מתקבל כמו שצריך.
הסרט "MEANDRE" גורם לחרם נגד יוצרו בגלל ההנהלה הבינונית של הקולנוע הרומני אשר בבירור לא יכלו לעמוד באתגר האמנותי המוצג ע”י הבמאי מירצ'ה סאוקאן. בעקבות זה מירצ'ה סאוקאן נשלח שוב לעבוד באולפן הסרטים הדוקומנטריים "אלכסנדרו סאחיה" רק שהפעם לא בתור מנהל. בשנת 1971 הסרט העלילתי "מאה ליי " (Suta de lei) מייצג את חזרתו של סאוקאן, לאחר הגלות שאליה נשלח לאולפן הסרטים הדוקומנטריים "אלכסנדרו סאחיה". הסיבות לכך שניתנה לסאוקאן הזדמנות נוספת לבאים סרט עלילתי אינן ברורות. האם נותרו לו מגינים מסוימים לאחר מותו של ויקטור איליו ב-1968? האם תעשיית הקולנוע נקלעה למשבר כוח אדם, כתוצאה מהרחבת הפקת הסרטים? האם התסריטאי הוריה לובינסקו התערב? לא ידוע.
ההפקה התחילה בקיץ 1972, הצילומים הסתיימו במהירות ובהצלחה, וכך גם העריכה הסופית. הנושא החברתי של הסרט, גינוי של אורח חיים המנוגד לנורמות של אתיקה סוציאליסטית והוגנות, הופך לסיפור פשוט, אך מלא משמעויות. במקביל, הצילומים משמשים גם כחושף את המטען האידיאולוגי-מוסרי של המשתתפים. יון דיקיסאנו מוצא את עצמו בדמותו האמיתית, השטחית והלא מוסרית של הכוכב. דן נוצו משרטט שוב מורד, אך הפעם, דרך ממדיו הרוחניים, דרך דחפיו להשתלב בטבע, הוא הופך להיפי בגרסה הרומנית. הסרט עוזב את כלאו של התסריט, והבמאי מעניק לו ממד רוחני המודגש היטב על ידי המוזיקה של המלחין אנטול וויירו עוד אושיה של הקהילה היהודית הרומנית שהיה כבר הנושא של הרובריקה הזאת.
הסרט עובר עריכה מחדש, כולל תוספות של סלוגנים, עם שינוי סוף, לעג לגרסה המקורית. הבמאי מגיע על סף טירוף, מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי. בהתאם לפקודה שנתן דומיטרו פופסקו, שר התרבות באותה תקופה, הנגטיב מושמד. למרבה המזל, מנהל הסרט, קונסטנטין רואטש, יש תושיה, לפני שמת מהתקף לב, ליצור באופן לא חוקי 3 עותקים אותם הוא מעביר למשמרת.
בשנת 1987 אחרי תקופה של אבטלה ומוות של הוריו, מירצ'ה סאוקאן עולה לישראל יחד עם אישתו כאשר בנו אמיל כבר נמצא שם ולומד בטכניון בחיפה.
סופר הפרוזה מירצ'ה סאוקאן הוא ממשיכו של הבמאי שנהרס. ספרו הראשון חדר הילדים, (Camera copiilor), משנת 1969 מתקופה שבה נידוי מהקולנוע היה כמעט עובדה מוגמרת. זה היה הכתב היחיד, חתום על ידי סאוקאן, שקיבל רישיון לדפוס ברומניה לפני נפילת צ'אושסקו. הספר "כתב היד מצ'יומאצי” (Manuscrisul de la Ciumaţi) נדחה שלוש פעמים על ידי הצנזורה למרות שג'יאו בוגזה המליץ עליו בחום להוצאת הספרים "Cartea Romanească". המחבר הצליח לשלוח את הטקסט למשמרת בפריז. הוא הופיע רק ב-1989, אך לא ברומניה, אלא בישראל. הספרים דוד מלך (David Rege) ו Izidor Mânecuţă היגרו גם הם בחשאי. הראשון חזר לרומניה ב-1991 וראה אור בהוצאת "ARA", השני התפרסם, בגרסתו המקורית, בישראל ב-"הוצאת מינימום" בשנת 1990 ובגרסה צרפתית, תחת הכותרת איזידור.
בשנת 1994 פורסם "אשכבה " (Parastasul) בהוצאת "ARA", ספר שנכתב לאחר 1987, השנה בה מירצ'ה סאוקאן, שנשללה ממנו לא רק הזכות לביטוי אמנותי, אלא גם הפרנסה, מצא מקלט בנצרת עילית, בישראל. בישראל מירצ'ה סאוקאן הופך לסבא פעיל ומרוצה עם לידת הבת של אמיל ונפתר שם בשנת 2003 בגיל 75 .
עד כאן סיפורו של הבמאי והסופר מירצ'ה סאוקאן.
